דוינה ואח' נ' משרד הפנים ואח'

החלטה

1. פסק הדין המוסכם בעתירה זו ניתן ביום 3/3/09 ע"י כב' סגנית הנשיא השופטת צור.לפיו סוכם כי העותר 1 ואמו יעזבו את ישראל ועם עזיבתם יגיש בנו החייל של העותר בקשה למתן מעמד עבור העותר מכוח "נוהל הורה חייל".עוד נקבע בפסק הדין , כי החלטה בבקשה תינתן תוך בחינתה ברוח חיובית תוך 60 יום מיום הגשת הבקשה.

2. כמתואר בבקשה למתן צו לפי פקודת ביזיון בית משפט מיום 28/3/10 ,שתוכנה לא הוכחש על ידי המשיבים( להלן - בקשת הצו) , נעשו מאז חודש אפריל ועד חודש יולי 2009 מאמצים ע"י ב"כ העותר רק כדי שהבן יוכל להגיש את הבקשה,מאמצים שלא צלחו ואשר פורטו בסעיפים 1-12 לאותה בקשה.

3. לפי הצעת ב"כ המשיבים שעשה כל אשר לאל ידו לסייע בעניין ואשר העותרים אינם חוסכים בשבחים לגביו, העביר ב"כ העותרים לבסוף את הבקשה לידיו על מנת שזה יעבירה ,מעשה דוור, למטה רשות האוכלוסין שעד אז נמנעה מלטפל בה .

4. אולם בכך לא הסתיימה הסאגה. שורה של תזכורות שהעביר ב"כ העותרים למטה רשות האוכלוסין, באמצעות ב"כ המשיבים, לא זכו להתייחסות .כמצוין בסעיף 15 לבקשת הצו "למצער, ככל רצונו הטוב של ב"כ המשיבים וחרף ניסיונותיו ומאמציו הכנים לשנע את הטיפול בבקשה ,לא ניתנה כל החלטה בבקשה ודומה כי היא מעלה אבק כאבן שאין לה הופכין במטה הרשות .אוכל רק להצטער כי הבקשה תכביד על ב"כ המשיבים אולם מצידו השני של המתרס ממתינים אב ובנו" .

5. והנה ,כמעט כבמטה קסם משהוגשה בקשת הצו והועברה לתגובת המשיבים,ניתנה ביום 7/6/10 הודעה מטעם ב"כ המשיבים ,עו"ד רועי כהן ,לפיה יתייצב העותר למחרת היום במשרד הפנים בעפולה לתשלום אגרת הבקשה וההחלטה תינתן עד ליום 13/6/10 כך שמתן הצו יתייתר .

6. כך היה וביום 9/7/10 הגיע העותר 1 ארצה והומשך הטיפול בהסדרת מעמדו.

7. בבקשה למחיקת הצו שהגישו העותרים התבקשה פסיקת הוצאות בגין גרירת הרגליים של המשיבים שבאה לקיצה רק לאחר שהוגשה בקשת הצו,גרירת רגליים שבגינה נאלצו העותרים להמתין שנה ושלושה חודשים עד לאיחוד המשפחתי.

8. בתגובתו לבקשה מיום מבקש ב"כ המשיבים להימנע מפסיקת הוצאות כנגד המשיבים "בשים לב לעובדה שבסופו של יום קיבל העותר מעמד בישראל ,גם אם לאחר עיכוב ,ובסיועו של הח"מ (ב"כ המשיבים ) ושל הלשכה המשפטית במשרד הפנים". ב"כ המשיבים מבקש גם לזקוף לחובת העותרים את העובדה שהעותר 1 ואמו שהו בארץ תקופה ממושכת ללא אשרה וכן שהעותר 1 הגי ש מסמכים שנקבע כי הם מזויפים לצורך הסדרת מעמדו כאן .

9. את הבקשה דנן יש לבחון במשקפי הלכת אל נסאסרה - בג"ץ 842/93 ,פ"ד מ"ח (4) 217 -המתייחסת לסוגיית פסיקת הוצאות לעותר שנעתרו סעדיו ע"י הרשויות לאחר שהגיש עתירה מנהלית ,אך בטרם הכרעת בית המשפט .על פי המבחנים שנקבעו שם, יש לבחון האם היה צידוק להגשת העתירה,האם מדובר בעתירה מוקדמת והאם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את הרשות להעניק לעותר את הסעד המבוקש.אותם מבחנים יפים בעיני בשינויים המחויבים לבחינת ההצדקה לפסיקת הוצאות ,מקום שבית המשפט נתן פסק דין כנגד הרשות אך היא לא מילאה אחר הפסיקה אלא לאחר שהוגה בקשה לאכיפתו באמצעות בקשת צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

10 . במקרה דנן ברור , לנוכח ההשתלשלות שתוארה לעיל מאז מתן פסק הדין ועד להגשת הבקשה, כי היה צידוק מלא להגשתה וכי היא לא הייתה מוקדמת כלל וכלל .עוד ברור כי הרשות פעלה למימוש ההתחייבות הכלולה בפסק הדין רק לאחר הגשת הבקשה וכתוצאה הימנה, ובא כוחה היה הגון דיו כדי לא לטעון אחרת.

11. עצם העובדה שבסופו של יום פעלו המשיבים ,באיחור רב ,כדי לממש את התחייבותם תחת "השוט" של הצו המבוקש אינה יכולה לשמש להם כמגן וכצינה מפני פסיקת הוצאות. נהפוך הוא, הרשות אינה צריכה לפעול למימוש התחייבות שקיבלה תוקף של פסק דין רק כשאקדח וירטואלי של צו לפי פקודת הביזיון מוצמד לרקתה.כאשר רשות מנהלית האמונה על אכיפת החוק וביצועו ואמורה להוות דוגמה ומופת לאזרח אינה מכבדת פסק דין שניתן בהסכמתה ,איזה תוקף מוסרי יש לה להפנות טענה מקבילה כלפי אזרח מן השורה.

12. אין ספק שב"כ המשיבים ,בניגוד למשיבים עצמם, פעל בנסיבות העניין בצורה ראויה ואף מעוררת הערכה, כפי שפרקליט מפרקליטות המדינה אמור לנהוג, אך אין בהתנהגותו כדי לחפות על מחדלי המשיבים ואין הביקורת ופסיקת ההוצאות מופנים כלפיו. מה גם שהוא עצמו, עם כל רצונו הטוב, אינו מוסמך לפעול במקומם של המשיבים, אלא רק לייצגם.

13. בנסיבות אלה ראוי לפסוק הוצאות משמעותיות כנגד המשיבים ובהביאי בחשבון את מכלול הנתונים הצריכים לעניין אני פוסק לעותרים הוצאות ושכר טרחה בגין הבקשה בסך כולל של 10,000 ₪.

14. הסך הנ"ל ישולם ע"י המשיבים בתוך 30 יום מהיום ,ולא יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההחלטה ועד לתשלום בפועל.

15. המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים בפקס.

ניתנה היום, כ"א אדר ב תשע"א, 27 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.