דווויאת ג'מילה ואח' ואח' נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

בתיק זה תוקפים התובעים את חוקתיותה של הוראת סעיף 326 לחוק הביטוח הלאומי, שתוצאת הפעלתה בעניינם היא דחיית תביעתם לקצבת שארים בשל פטירתו של המנוח חוסאם תייסיר אברהים דוויאת (להלן: "המנוח"), אשר נגרמה, לטענת הנתבע, אגב ביצוע פשע מתוך מניע לאומני.

עובדות שאינן במחלוקת

התובעת, גב' ג'מילה דוויאת (להלן: "התובעת") היא אלמנת המנוח. התובעים 2-3 בתיק בל 11822/08 הם ילדי התובעת והמנוח. התובע 2 הינו יליד 8.7.03. התובע 3 הינו יליד 14.12.05.

המנוח נפטר ביום 2.7.08. אין חולקים על כך שהמנוח נורה למוות מירי של כוחות הביטחון לאחר שבמהלך נהיגה על דחפור, עליו הוא עבד, הוא נסע ברחוב יפו בירושלים ודרס מספר מכוניות וגרם למותם של שלושה בני אדם ולפציעתם של אנשים נוספים.

התובעים הגישו תביעות לקצבת שאירים ולדמי קבורה, אשר נדחו.

תביעת התובעים לקצבת שארים נדחתה תוך הסתמכות על הוראת סעיף 326 לחוק הביטוח הלאומי.

הנימוקים לדחיית תביעת התובעת לדמי קבורה הינם שהמנוח נפטר כתוצאה ישירה מפעולת מלחמה ובשל כך שדמי קבורה משתלמים על פי החוק למוסד העוסק בקבורת נפטרים ולא לבני משפחת הנפטר.

ההליכים

התובעים בתיק בל 11822/08 הם שלושת התובעים המפורטים בכותרת של פסק הדין. התובעים הגישו את התביעה בתיק בל 11822/08 נגד שתי החלטות של הנתבע: האחת - החלטה מיום 10.7.08 על פיה התובעת 1 אינה תושבת ישראל החל מחודש 7/08. השניה – החלטה מיום 5.11.08 על פיה נדחתה תביעת התובעים לקצבת שארים בגין מות המנוח, על יסוד הוראת סעיף 326 לחוק הביטוח הלאומי.

התביעה בתיק בל 11562/09 הוגשה על ידי התובעת נגד החלטות הנתבע בשלושה עניינים: האחד – זכאות בנה של התובעת מוחמד, יליד 20.3.09, לביטוח בריאות ממלכתי. השני – זכאות התובעת לקצבת ילדים בגין מוחמד. השלישי – תשלום דמי קבורה בגין מות בעלה.

התביעות בשני ההליכים אוחדו, ולאחר שהנתבע אישר את תושבות התובעת ואת זכאותה לקצבת ילדים בגין בנה מוחמד, כמו גם את זכאותו של מוחמד לביטוח בריאות ממלכתי, נותרו להכרעתנו תביעת התובעים בתיק בל 11822/08 לקצבת שארים ותביעת התובעת בתיק בל 11562/09 לדמי קבורה.

שאלת המניע הלאומני במעשיו של המנוח

התובעים כופרים בכך שהיו בפני הנתבע ראיות לביסוס קביעתו לפיה מות המנוח נגרם אגב ביצוע על ידיו של פשע מתוך מניע לאומני.

בעניין זה קיבל בית הדין, בהחלטה מיום 19.11.09, בקשה שהוגשה על ידי הנתבע לקבוע שפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 124/09 מיום 16.3.09 יוצר השתק פלוגתה, על פיו מותו של המנוח נגרם אגב ביצוע פשע מתוך מניע לאומני. בפסק הדין בבג"צ 124/09 נדחתה עתירת אבי המנוח נגד החלטה בדבר הריסת חלק מנכס של אבי המנוח בו התגורר המנוח.

התובעים ביקשו בסיכומיהם כי בית הדין ישקול מחדש את החלטתו מיום 19.11.09 בעניין קיומו של השתק פלוגתה, בין היתר לאור החלטת בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע 659/09 (בה נדחתה בקשה לרשות ערעור על ההחלטה מיום 19.11.09), ויקבע כי בפני הנתבע לא היו ראיות לביסוס קביעתו כי מותו של המנוח נגרם אגב ביצוע פשע מתוך מניע לאומני.

לעניין זה נטען כי במסגרת ההליך בבג"צ 124/09 לא הוגשה כל ראיה שהיה בה כדי להוכיח רקע לאומני למעשי המנוח ביום 2.7.08, ולא נטענה כל טענה עובדתית שהיתה עלולה להצביע על קיום הרקע הלאומני במעשים הללו, כגון עברו הפלילי או הבטחוני של המנוח, חברותו של המנוח או תמיכתו בארגון טרור, נטילת אחריות ע"י ארגון טרור כלשהו על מעשיו, התבטאויות של המנוח שמשמעותן שנאת יהודים וכוונה לגרום למותם בזמן האירוע, וכיוצא באלו. על כן ההליך בבג"צ 124/09 לא בירר את שאלת המניע של המנוח, והחלטת הנתבע לדחות את תביעות התובעים לקצבת שארים ולדמי קבורה נמצאת מבוססת על אמירת בית המשפט העליון בהליך שבו לא נשמעו ראיות, במסגרת ביקורת מינהלית גרידא על החלטת המפקד הצבאי להרוס חלק מבית בו התגורר המנוח. לטענת התובעים, אמירה כזו אינה מהווה קביעה עובדתית פוזיטיבית בהליך משפטי שביכולתה לחרוץ את דין תביעת התובעים.

שקלנו את טענות התובעים ולא ראינו לשנות מהחלטתנו מיום 19.11.09, על פיה קיים השתק פלוגתה בשאלת המניע הלאומני שהיה ביסוד מעשי המנוח מיום 2.7.08, ונימוקי החלטתנו האמורה מהווים חלק בלתי נפרד מנימוקי פסק דין זה בפלוגתה שעניינה בשאלה אם מותו של המנוח נגרם אגב ביצוע פשע לאומני.

על כך נוסיף: בהליך שלפנינו לא הוברר אלו ראיות היו מונחות בפני פקידי התביעה כאשר הם קיבלו את החלטותיהם נשוא הליך זה (השוו: בל (נצ) 1615/04 אמנה מסאלחה נ. המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 22.10.06 – להלן: "עניין מסאלחה"). עם זאת, פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 124/09, אף אם לא היה לנגד עיניהם של פקידי התביעות בעת קבלת ההחלטות נשוא הליך זה, הוא כשלעצמו ראיה מינהלית שפקיד התביעות יכל (בדיעבד) לבסס עליה את קביעתו בדבר קיומו של מניע לאומני במעשי המנוח, בהתחשב בכך שבית המשפט העליון דחה בפסק דינו לגופה את טענת אבי המנוח כי מעשי המנוח לא בוצעו על רקע לאומני.

לאור האמור, אנו דוחים את טענות התובעים בדבר העדר תשתית עובדתית לקביעת פקיד התביעות לקיומו של מניע לאומני במעשי המנוח.