דוד ואח' נ' דהן ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 12.1.12 בפתח תקווה.

2. לטענת התובעים, בים התאונה עצר רכב התובעים בעקבות עומס תנועה בצומת סירקין בפתח תקווה. לפתע, חשה התובעת 1 בחבטה ברכבה. התובעים טענו כי רכב הנתבע 1 ורכב הנתבע 2 הגיחו מאחור בזה אחר זה ללא שמירת מרחק, כשרכב הנתבע 2 פגע ברכב התובעים.

3. הנתבעים 1 ו 2 הגישו כתב הגנה ובו טענו כי הנתבע 1 נסע מאחורי רכב הנתבעת 3, כשלפתע רכב הנתבעת 3 בלם בפתאומיות תוך כדי שרכב הנתבעת 3 פוגע בחלקו האחורי ברכב התובעים. כתוצאה מבלימתו הפתאומית של רכב הנתבעת 3 פגע רכב הנתבע 1 באופן קל ביותר ברכב הנתבעת 3 באופן שלא הדף בשנית את רכב הנתבעת 3 לעבר רכב התובעים. הנתבעים 1 ו 2 טענו כי הנתבע 1 לא הדף את רכב הנתבעת 3 על רכב התובעים שנסע לפניה והנתבעת 3 היא שפגעה ברכב התובעים עוד בטרם פגע רכב הנתבעים 1 ו 2 ברכב הנתבעת 3 נגיעה קלה מאחור.

4.הנתבעת 3 טענה בכתב ההגנה כי נסעה לכיוון צומת סירקין כאשר לפתע וללא התראה מוקדמת, פגע רכב הנתבע 1 ברכב הנתבעת 3 והדף את רכב הנתבעת לעבר רכבם של התובעים. הנתבעת 3 טענה כי רכבה פגע ברכב התובעים רק בעקבות פגיעה רכב הנתבע 1 בחלקו האחורי של רכבה. הנתבעת 3 טענה כי חלוקת הנזקים בין המוקד הקדמי לאחורי תומכת בגרסתה לקרות תאונה.

5. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה התובעת, הנתבע 1 והנתבעת 3, הם הנהגים המעורבים בתאונה. כמו כן, העידה סוכנת הביטוח של הנתבעת 3.

6. התובעת העידה כי הגיעה לצומת סירקין שהיתה חסומה ברכבים ועל כן נעמדה. חצי דקה לאחר שנעצרה חשה בחבטה מאחור. התובעת ציינה כי חשה בחבטה אחת בלבד. התובעת טענה כי הזיזו את הרכבים ועל כן אינה יודעת כיצד היו ממוקמים בעת התאונה.

7. הנתבע 1 העיד כי מדובר בכביש בעליה וכי הבחין לפניו בנתבעת 3 פוגעת ברכב התובעת ועל כן הסיט את רכבו שמאלה ופגע קלות בחלקו האחורי של רכב הנתבעת 3. הנתבע 1 טען כי לא הדף את רכב הנתבעת 3 אל עבר רכב התובעת, אלא נגע ברכבה קלות בצד שמאל וכי במידה והיה פוגע בה היה גורם לרכבה לנזק רב מאחר ורכבו הינו רכב כבד.

8.הנתבעת 3 העידה כי עמדה בעצירה מוחלטת ברמזור אדום מאחורי רכבה של התובעת. לפתע הגיח הנתבע 1 נתן למכוניתה מכה והעיפה קדימה אל רכב התובעים. הנתבעת 3 טענה כי מדובר אכן ברכב כבד וזו כנראה הסיבה שלנתבע 1 לא נגרם כל נזק לרכב. הנתבעת 3 טענה כי לרכבה נגרם נזק מלפנים ומאחור והתובע הציע לשלם בעבור התיקון לרכבה ובהמשך הביע תרעומת שפנתה לביטוח. הנתבעת 3 טענה כי חשה בשתי פגיעות.

סוכנת הביטוח מטעם הנתבעת 3 העידה כי הודיעה לנתבע 1 שהיא שולחת לו מזכר עליו יש לחתום ולקבל אחריות על הנזק לחלק הקדמי והנתבע 1 הסכים וביקש ממנה לשלוח הטופס לחתימה.

9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתם של התובעים ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב נתבעים 1 ו 2 בהוצאות התובעים, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של התובעת והיא מהימנה בעיני. התובעת חזרה בעקביות על גרסתה לפיה רכבה היה בעצירה מלאה בעת שחשה חבטה אחת מאחור.

שנית, עדותה נתמכה בעדותה של הנתבעת 3 לפיה עמדה בעצירה מלאה מאחורי רכבה של התובעת עד שלפתע פגע בה רכב הנתבע 1 והדפה אל עבר מכוניתה של התובעת. גם עדותה של הנתבעת 3 היתה מהימנה בעיני.

שלישית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובעת והנתבעת 3 לפיה התאונה ארעה באופן שתיארו קרי, פגיעה אחת כתוצאה מהדיפתה של הנתבעת 3 לעבר רכב התובעים, תוך גרימת נזקים לחלק האחורי והקדמי של רכב הנתבעת 3. במידה ואכן הפגיעה היתה כה קלה כמתואר ע"י הנתבע 1, הרי שלא היינו מצפים לראות נזקים כלל בחלקו האחורי של רכב הנתבעת 3. אך לא כך הדבר.

רביעית, עדותן נתמכת בעדותה של סוכנת הביטוח לפיה הנתבע 1 היה מוכן לקחת אחריות על הנזקים לחלקו הקדמי של רכב הנתבעת 3 ומכאן שהודה באחריות להדיפתה לעבר רכב התובעים.

לפיכך, סבורה אני כי היה על הנתבע 1 להבחין ברכב הנתבעת 3 שעמד בעצירה מלאה באותה עת, לנסוע בזהירות, לשמור מרחק ולהימנע מלפגוע בו ולהדפו אל עבר רכב התובעים. משלא עשה כן, הרי הוא אחראי לקרות התאונה.

באשר לנזק הנתבע, אכן לא מצאתי מקום לפסוק ירידת ערך בגין רכב ישן שנת יצור 2000.

באשר לרכיב המע"מ, אין חולק כי הרכב לא תוקן והצדדים הסמיכו אותי לפסוק לעניין רכיב זה עפ"י סעיף 79 א' ובהעדר נימוקים, לפיכך אני מורה כי ישולם מחצית מרכיב המע"מ בלבד לתובעים.

10. סוף דבר, התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית. התביעה כנגד הנתבעים 1 ו 2 מתקבלת.

הנני מורה לנתבעים 1 ו 2 לשלם לתובעים סך של 2,769 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 29.11.12 ועד לביצוע התשלום בפועל.