פסק דין
1.הנתבעת (להלן: "העירייה") הטילה עיקול לפי פקודת המסים (גביה) (להלן: "הפקודה") על חשבון בנק המשותף לתובע, רו"ח במקצועו, ולשותפו (להלן: "חשבון הבנק") בגין חוב ארנונה של התובע על נכס בו החזיק בעבר ברחוב קישון 15/23 אשדוד (להלן: "הנכס באשדוד"). החוב (קרן בסך 415 ₪) נוצר לכל המאוחר בחודש דצמבר 1998. העיקול על חוב עדכני בסך 868.40 ₪ הוטל בחשבון הבנק ביום 29.11.07, והתובע קיבל על כך הודעה ביום 3.12.09.
בעקבות פניית ב"כ התובע מיום 18.12.07 אל העירייה הוסר העיקול ביום 20.12.07.
לאחר מכן שילם התובע את קרן חוב הארנונה בסך 415 ₪ ובכך הסתיים נושא החוב.
2.בתביעתו טוען התובע כי העיקול הוטל בלא שקיבל קודם לכן הודעה או התראה כלשהי ולפיכך לא היה מקום להטלת העיקול והוא טוען לעוולות לשון הרע, רשלנות ונגישה. את סכום תביעתו העמיד התובע על 60,835 ₪.
3.העירייה טוענת כי העיקול הוטל כדין ולאחר שדרישות שנשלחו לתובע להסדרת החוב לא נענו. העירייה טוענת עוד כי התובע לא מסר עדכון על שינוי כתובתו וכי הוא אשם אם ההודעות וההתראות לא הגיעו אליו. כן מפנה היא למכתב התנצלות מיום 27.1.08 שנכתב לתובע על ידי מנהל מחלקת הגביה וחולקת בתוקף על הנזקים הנטענים על ידי התובע ועל הסכום הנתבע בתביעתו.
4.השאלה הראשונה אותה יש לבחון הינה האם העיקול הוטל כדין.
5.התובע טען כי החוב התיישן (אף כי לא חלק על קיומו), אך לא העמיק בטענה זו ולא התמקד בה, אלא בטענה בדבר אי מסירת התראה לתובע. השאלה אם דיני ההתיישנות הרגילים חלים על הליכי גביה מנהליים שנויה במחלוקת (ר' עתמ (ת"א) 1312/07 אלזינטי נ' עיריית לוד (פורסם בנבו, 22.10.08). נוכח התוצאה אליה אגיע באשר לטענה האחרת, אין צורך לדון בשאלת ההתיישנות במקרה זה.
6.לפי סעיף 4 לפקודה יכולה עירייה להוציא כתב הרשאה לגובה מסים לדרישת ולגביית החוב אם "הוטל על אדם כחוק סכום כסף בקשר עם איזה מס שהוא ולא שלם אותו אדם את הסכום בתוך חמשה עשר יום למן היום שהיה חייב לפרעו ולאחר שנשלחה אליו דרישה בכתב לשלם את הסכום שהוא חייב לפרעו ושלא פרעו".
הדרישה בכתב הינה דרישה מקדמית ומהותית על מנת שהחייב (ההופך לאחר מכן ל"סרבן" כלשון הפקודה) יידע כי עומדים להינקט נגדו הליכים לפי הפקודה, ולפי סעיף 1 לתקנות המסים (גביה), תשל"ד-1974 (להלן: "התקנות") עליה להיות ערוכה לפי טופס הקבוע בתוספת לתקנות.
סעיף 7 לפקודת המסים (גביה) מאפשר ליתן צו עיקול על נכס של החייב הנמצא בידי צד שלישי. עיקול בבנק הוא כעיקול בידי צד שלישי, ולצורך ביצוע העיקול לא נדרש משלוח הודעה מוקדמת נוספת לזו הנשלחת לפי סעיף 4 לפקודה (ר' בר"ע (י-ם) 2207/06 קריבוס נ' עיריית בית שמש (פורסם בנבו, 9.10.07).
לפי סעיף 12ב לפקודה, "הודעה, דרישה, צו או כל מסמך אחר שיש להמציאם לפי פקודה זו, יראו אותם כאילו הומצאו כדין אם נמסרו למי שנועדו, או הונחו במקום מגוריו או במקום עסקיו הרגיל או נשלחו לשם על שמו בדואר, ובלבד שצו עיקול לצד שלישי שהוא בנק וכן הודעה על מכירת מיטלטלין יישלחו בדואר רשום".
יש, אפוא, להמציא את הדרישה הנשלחת לפי סעיף 4 לפקודה למקום מגוריו או למקום עסקיו הרגיל של החייב. אין חובה להמציאם לשם בדואר רשום, שכן חובה זו חלה רק לגבי המקרים הספציפיים המנויים בסיפא של הסעיף.
7.מהם האמצעים בהם על העירייה לנקוט לגבי הליכי עיקול צד ג' לצורך בירור מקום המגורים או מקום העסקים הרגיל של החייב, והאם מקום בו לא הצליחה לגלות זאת מנועה היא מנקיטת הליכי עיקול צד ג' במסגרת הליכי הגביה המינהליים?
דומה כי ככלל, אין לדרוש מהעירייה להשקיע מאמצים יוצאי דופן בעריכת בירור כאמור לעיל. החובות שבגבייתם עסקינן הם בדרך כלל חובות בסדר גודל נמוך יחסית והשקעת משאבים ניכרים בעריכת בירורים בנושא דלעיל תשים לאל את מטרת הקניית אמצעי גביה נוחים ויעילים בידי הרשויות.
עם זאת, ברי כי על העירייה לבחון ולבדוק (בין בעצמה ובין אם באמצעות מי מטעמה) ולעשות כל מאמץ סביר לבירור הכתובות דלעיל, בטרם נקיטת הליכי גביה מנהליים, שיכולים להיות דרסטיים ופוגעניים.
רצוי גם כי הדרישה תישלח בדואר רשום, אף שאין מוטלת על העירייה חובה לעשות כן, שכן באופן זה ייקל על העירייה לדעת אם בוצעה מסירה לכתובת החייב.
האם ניתן להסתפק בכתובת אותה מסר החייב לעירייה ככתובת מגוריו? סבורני כי משניתן היום באופן פשוט לברר את כתובתו הרשומה במרשם האוכלוסין של כל אדם, יש לדרוש מהעירייה לברר מהי אותה כתובת רשומה ולשלוח גם לאותה כתובת את הדרישה לפי הפקודה, בנוסף לכתובת שנמסרה לעירייה (אם אין מדובר באותה כתובת), ורצוי כאמור כי הדבר ייעשה בדואר רשום. יש לצפות כמכל אדם לרבות חייב כי יעדכן את כתובתו הרשומה במשרד הפנים. זוהי גם חובתו על פי חוק.
חובה מוגברת קיימת על העירייה מקום בו משלוח הדרישה נעשה זמן רב לאחר היווצרות החוב. או אז גדלים הסיכויים כי הכתובת המצויה במרשמי העירייה איננה אקטואלית עוד, ובמקרה בו חולפת תקופה ארוכה כאמור, על העירייה להגביר ולהחמיר את בדיקותיה בבירור כתובת המגורים או העסק של החייב.
8.העירייה טענה בתצהיר מטעמה כי בפועל שלחה לתובע שתי התראות בטרם ביצוע העיקול. ההתראות נשלחו בגין חוב שנוצר עבור התקופה 1.11.98-15.12.98 (עיקרו חוב ארנונה ומיעוטו חוב מים), שכן התובע לא הודיע לגבי תקופה זו על חדילת החזקתו בנכס באשדוד. התראה אחת נשלחה ביום 3.7.06 והשניה ביום 28.10.07. כן טענה העירייה כי ההתראות נשלחו לכתובת שהיתה רשומה בספרי העירייה ככתובת מגוריו של התובע, ברחוב לסל 11/3 חולון.