דהן נ' אילוז ואח'

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין מיום 1.12.2009 שניתן בהעדר התייצבות המבקשים לדיון שנקבע בעניינם. הבקשה הוגשה ביום 30.12.2009.

בבקשה טענו המבקשים, שהנם בני זוג, כי בסמוך למועד הדיון בו ניתן פסק הדין התרחשו שני מאורעות אשר בגינם פרח מזכרונו של המבקש 1 קיומו של מועד הדיון. האחד- בסמוך למועד הדיון שותפו של המבקש 1 שהנו רואה חשבון נפטר, ולכן המבקש 1 היה עסוק בענייני משרדו. השני – בסמוך לדיון נולדה למבקשים ילדתם הבכורה מה שגרם למבקש 1 להיות עסוק אף יותר.

המשיב הגיש את תגובתו ביום 24.1.2010 . בתגובתו התנגד המשיב לביטול פסק הדין. בין יתר טענותיו טען המשיב בסעיפים 6 ו-7 לתגובה כדלקמן:

"6 . מחד טוען המבקש כי בית המשפט יבטל את פסק הדין מאחר וקרו למבקש שני מאורעות (אשתו ילדה ושותפו נפטר) שבעטיין ורק בעטיין, פרח מזיכרונו דבר מועד הדיון.

7. המשיב יטען כי בניגוד לרצונו שהמשיב ימציא ראיות להקטנת הנזק, המבקש עצמו, שנטל ההוכחה עבר אליו, לא המציא כל ראיה למועד בו נולדה לו בתו (במזל טוב), כן לא המציא כל ראיה למועד בו שותפו נפטר".

בהחלטתי מיום 2.2.2010 הוריתי על העברת תגובת המשיב לתגובת המבקשים בתוך 7 ימים. בהחלטתי הפניתי את תשומת לב המבקשים לאמור בסעיף 7 לתגובה שצוטט לעיל. בהחלטתי קבעתי כי מבלי לחוות דיעה לגבי סיכויי הבקשה מוטב יעשו הצדדים אם ינסו לפתור את המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט.

ביום 21.2.2010 פנו המבקשים בבקשה דחופה למתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין.

בהחלטתי שנתנה ביום 22.2.2010 קבעתי כדלקמן: " מתוכן הבקשה נראה כי המבקש אינו מודע להחלטה מיום 2.2.2010 על פיה עליו להשיב לתגובה כאמור בהחלטה. לאחר קבלת התייחסותו תנתן החלטה" .

למרות זאת לא הוגשה התגובה.

במהלך מרץ 2010 הודיע המשיב לבית המשפט כי בעקבות החלטת בית המשפט מיום 2.2.2010 הוא פנה אל המבקש בניסיון לפתור את המחלוקת בדרך של פשרה אולם ללא הצלחה. לאור זאת הוא ביקש כי הבקשה לביטול פסק דין תידחה.

בהחלטתי שנתנה ביום 16.4.2010 קבעתי כדלקמן:

"אין בתיק אישור על מסירת החלטתי מיום 2.2.2010 ו-22.2.2010 לנתבעים המחייבת אותם להשיב לתגובת התובע לבקשה לביטול פסק דין. בשלב זה פסק הדין שריר וקיים ואין כל עיכוב על ביצועו".

ביום 26.1.2011 כמעט שנה לאחר ההחלטות שפורטו לעיל, הגישו המבקשים בקשה אותה הכתירו "בקשה בהולה למתן החלטה בבקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר הגנה ובקשה לעיכוב/הליכי הוצל"פ" . גם בבקשה זו לא התייחסו המבקשים לטענות המשיב כאמור בהחלטותיי.

אמנם מעיון בתיק עולה שההחלטות שתוארו לעיל חזרו בציון הערה "לא ידוע" או "העתיק מקום מגוריו". עם זאת ההחלטות נתנו במענה לבקשות שהגישו המבקשים. בנסיבות אלה מצופה היה מהמבקשים לבדוק מה עלה בגורל הבקשות שהגישו מייד בסמוך למועד הגשתן. לא ייתכן שהמבקשים יזכרו לפנות לבית המשפט רק כאשר ננקטים נגדם הליכי גביה בהוצל"פ. התנהלות פגומה זו של המבקשים היא לבדה מצדיקה את דחיית הבקשה.

זאת ועוד, בבקשה המבקשים אינם מפרטים מתי קיבלו את פסק הדין לידיהם והאם בקשתם לביטול פסק הדין הוגשה במועד בטרם חלפו 7 ימים כקבוע בתקנות.

יתירה מכך, הבקשה לביטול פסק דין הוגשה במקור ללא תצהיר בתמיכה לה. המבקשים כאמור לא פרטו את המועד בו נפטר שותפו של המבקש 1 ומתי נולדה להם בתם ואף לא צרפו כל מסמך בתמיכה לכך. בנסיבות אלה דין הבקשה היה להידחות במעמד צד אחד וזאת אף מבלי לקבל את תגובת המשיב.

לא זאת אף זאת, המבקשים הסבירו בבקשה את האילוצים אשר גרמו למבקש 1 שלא להתייצב לדיון אולם הם לא טרחו להסביר מה מנע מהמבקשת 2 – רעייתו של המבקש 1 – להתייצב לדיון.

יודגש כי המבקשים הודו כי הם קבלו את הזימון לדיון. יתירה מכך, הדיון הראשון שנקבע בתיק נדחה לבקשתם.

יש לזכור כי כתב התביעה הוגש ביום 17.6.2009 וכי פסק הדין כולל הוצאות משפט עמד ביום נתינתו על סך של 3,450 ₪ בלבד. חובתו של בית המשפט להתחשב גם בזכותו של המשיב כי עניינו יידון במהירות ויעילות .