דהן ואח' נ' פיטרוסקי

פסק דין

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

1.זוהי תביעה קטנה שעניינה עתירת התובעים לחייב את הנתבעת בעמלת תיווך בגין רכישת דירה.

2.התובעים הינם מתווכי מקרקעין הפועלים על פי רשיון כדין.

הנתבעת אף היא מתווכת מקרקעין – עבדה בתקופה הרלוונטית במשרד "תיווך לרנר" הנמצא בסמוך למשרדי התובעים.

3.הנתבעת הזמינה מהתובעים שירותי תיווך לצורך רכישת דירה.

4.הסכם התיווך נחתם ביום 31.08.2009 ובו נכתב כי הוצעה לנתבעת דירה שמספרה: 502/1 (להלן: "הדירה").

נקבע בהסכם התיווך כי הנתבעת תשלם לתובעים דמי תיווך בשיעור 2%.

בהסכם התיווך לא פורט סכום העסקה.

5.התובעים הציגו לנתבעת את הדירה, ביום חתימתה על הסכם התיווך.

6.בחודש נובמבר 2009, כחודשיים ומחצה לאחר מועד החתימה, רכשה הנתבעת את הדירה נשוא הסכם התיווך.

7.בעקבות רכישת הנכס פנו התובעים לנתבעת בדרישה לתשלום עמלת התיווך שסוכמה.

הנתבעת סירבה, הציעה לשלם 3,000 ₪ - הצעה לה סירבו התובעים – ובעקבות זאת הוגשה התביעה דנן.

טענת התובעים:

8.התובעים טוענים כי הם זכאים לקבלת דמי התיווך, על פי הסכם הזמנת שירותי התיווך, עליו חתמה הנתבעת.

טענות הנתבעת:

הטעיה:

9.התובעים הטעו אותה לחשוב שהדירה הינה בתיווכם הבלעדי.

כתובת הדירה הוספה רק לאחר הביקור בדירה וזאת במטרה למנוע הימנה בירור פרטיה במשרדה.

דקות ספורות לאחר הביקור בדירה, הוצעה לה אותה דירה על ידי המתווכת ויקטוריה אלמונסקי (להלן: "ויקטוריה") העובדת עמה במשרדה. לאחר ביקורה עם ויקטוריה בדירה, הבינה כי המדובר באותה דירה.