דה קלו ואח' נ' מויאל ואח'

החלטה

בפני בקשה למחיקת כתב תשובה ולחילופין להתיר לנתבעים להגיש תגובה לכתב התשובה, אשר הוגש על ידי התובעים ביום 3.4.11 ולטענת הנתבעים, הועלו בו טענות תביעה חדשות שלא נכללו בכתב התביעה, בניגוד לתקנה 64 לתקסד"א, והכל כדי להתגבר על טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבעים.

לטענתם, סעיף 4 לכתב התשובה מעלה טענה חדשה לגבי הליכים אחרים בין הצדדים, כולל בעניין הסעד של עיקול זמני. טוענים הנתבעים, כי זהו הליך דיוני שאין בו כדי להשליך על המחלוקת המהותית בין הצדדים.

לטענת הנתבעים, גם ס' 5 לכתב התשובה מעלה טענה חדשה, ולפיה התובעים לא סיכמו לגבי שכר הטרחה עם נתבע 2 וכי התובעים הבינו שמשרדם יתוגמל ביד נדיבה כאשר תתממש המשכנתא. מה שאומר, כך הנתבעים, שהתובעים מודים כי לא סיכמו עם הנתבעים על שכר טרחתם ועתה מבקשים להיות מתוגמלים.

מדגישים הנתבעים לעניין זה, את החלטת הרשם יובל גזית מיום 6.4.10 לפיה משך נתבע 2 מקופת הכינוס 88,790 ₪ שלא כדין וללא רשות ר' ההוצאה לפועל וכב' הרשם נועם רף קבע ביום 24.3.11, כי עו"ד עופר דה קלו עשה דין לעצמו כאשר שילם לעצמו את הסכום הנ"ל מכספי הכינוס. זאת, למרות החלטת כב' הרשם גזית המפורטת לעיל.

עוד טוענים הנתבעים, כי גם בסעיף 6 לכתב התשובה מעלים התובעים טענה חדשה ולפיה, משהבינו שלא יוכלו לגבות את שכר הטרחה נזכרו להגיש את התביעה דנן בשנת 2010. טענה זו בכתב התשובה באה כדי לדחות את טענת ההתיישנות והיא עלתה לראשונה עתה, בכתב התשובה.

ממשיכים וטוענים הנתבעים, כי בסעיף 8 לכתב התשובה מעלים התובעים טענה חדשה נוספת, לפיה בתיק הראשון והשני הינם עדיים מייצגים את נתבע 2, טענה שאינה נכונה, והועלתה עתה לראשונה רק בתשובה לטענת ההתיישנות שהגישו התובעים. זאת, כיוון שבתיק הראשון נתבע 2 שימש ככונס נכסים ולא כמייצג. הוא פוטר מהייצוג על ידי הנתבעים כבר בשנת 2008, והתיק השני הסתיים בפסק דין עוד בחודש נובמבר 2000.

עוד טוענים הנתבעים, כי ס' 11, 12 לכתב התשובה מעלים טענות חדשות, כולל הטענה, המוכחשת על ידי הנתבעים, ולפיה, הנתבע הבטיח לשלם לתובעים את שכר טרחתם ביד נדיבה.

גם ס' 20 לכתב התשובה מעלה טענה חדשה ולפיה יש לראות את כל העבודות אשר בוצעו עבור התובעים כמקשה אחת וסביב נושא אחד והוא גביית הכסף שאבידור שמואל חייב לנתבעים ובכתב התביעה המתוקן כלל לא נזכרה .

הנתבעים טוענים, כי התובעים לא מצאו לנכון להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה המקורי, אלא רק לכתב ההגנה המתוקן.

התובעים הגיבו לבקשה זו וטענו כי אין מדובר בטענות חדשות בכתב התשובה ואל מדובר בטענות סותרות לכתב התביעה.

בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את הקשר הישיר בין נתבע 2 לכספים המעוקלים ו/או הכספים שנתקבלו ממכירת הדירה שהייתה בבעלות אבידור שמואל ולכן השיבו לטענה זו התובעים בכתב התשובה.

סעיף 35 לכתב התביעה מפרט שהפעולות המשפטיות נעשו ללא קבלת שכר טרחה, כאשר הובטח לתובעים על ידי הנתבעים כי בעתיד ישולם שכר טרחתם מתוך כספי מימוש הנכס והתובעים הסכימו לכך.

הנתבעים השיבו, כי כתב התשובה הינו מקצה שיפורים להחלטת כב' הרשם נועם רף מיום 24.3.11 אשר חזר על הקביעה כי תובע 2 משך כספים מקופת הכינוס שלא כדין.

לטענתם, התובעים לא הציגו ולו קבלה אחת על כספים, שלטענתם, נתבע 2 שילם להם במזומן.

הנתבעים מעלים בתשובתם את כל טענותיהם כלפי התובעים.

איני מוצאת כי כתב התשובה מעלה טענות חדשות שלא היו קיימות קודם לכן.

החלטות ראשי הוצאה לפועל הינן החלטה שיפוטית, והתובעים אינם יכולים לנסות לבטלן בתביעתם זו.

ככל שהתובעים לא יצליחו להוכיח את טענותיהם, כפי שטענים הנתבעים בתשובה לתגובה למחיקת כתב התשובה, יטען לכך בא כוחם בסיכומים.

הסעיפים להם טענו הנתבעים, כי הינם "מקצה שיפורים" בכתב התשובה, הינם המשך ישיר לכתב התביעה, או לטענות הנתבעים בכתב ההגנה.