דדוש נ' הראל חברה לבטוח בעמ

פסק דין

בפני תביעה לתשלום נזקיו של התובע מעם המבטחת כתוצאה מתאונת דרכים מיום 14/9/10.

הצדדים לא היו חלוקים ביניהם על קרות התאונה ואף לא היו חלוקים ביניהם בשאלת החבות, אלא אך ורק בדבר גובהו של הנזק. בעוד התובע טען כי נזקיו מגיעים לסך של 11,925 ₪ , טענה הנתבעת כי הנזקים מגיעים לסך של 7404 ₪ בלבד וסכום זה שולם לתובע. נקודות המחלוקת בין הצדדים, כפי שעלו בדיון אשר התנהל בפני הינן בגין פערים כדלקמן :

בגין ירידת ערך, קבע השמאי מטעמו של התובע סך של 1741 ₪ בעוד השמאי מטעמה של הנתבעת קבע ירידת ערך ע"ס 1452 ₪.

בגין מגן אחורי לרכב, קבע השמאי מטעמו של התובע סך של 5394.25 ₪ ואילו השמאי מטעמה של הנתבעת קבע סך של 2499 ₪ בלבד. שני השמאים התייחסו לחלק מקורי להחלפה.

בגין שכר טרחת שמאי חוייב התובע בסך של 986 ₪(כולל מע"מ) , בעוד הנתבעת אישרה שכר טרחת שמאי בסך של 650 ₪ (כולל מע"מ).

התובע תבע סך של 1350 ₪ בגין הפסד שלושה ימי עבודה. הנתבעת לא אישרה כלל את ההפסד האמור.

בדיון אשר נערך בפני, העידו התובע עצמו וכן השמאי מטעמו, מר דן שגיא.

בכל הנוגע לירידת ערך, הציגה הנתבעת תחשיב ירידת ערך אשר נערך בהתאם למחירון יצחק לוי , במסגרתו עודכנו מלוא נתוני הרכב הספציפי לצורך קבלת מחירו הסופי של הרכב. עיון בתחשיב מעלה כי הוא כולל פרמטרים אשר שמאי התובע התעלם מהם דוגמת מס' הקילומטרים אשר גמא הרכב עד כה ,עובדת הרכב ידני ולא אוטומטי, מס' הידיים אשר החליף הרכב ובאם קיימת ירידת ערך קודמת. משכך, תחשיב זה נותן בסופו של דבר מחיר סופי מדויק יותר לרכב וכתוצאה מכך חישוב מדויק יותר לירידת הערך ולפיכך אני מקבלת טענות הנתבעת בעניין זה וקובעת כי יש להעמיד ירידת הערך ע"ס 1452 ₪. אני דוחה איפה תביעת התובע בגין רכיב זה.

בכל הנוגע לערכו של המגן האחורי - הנתבעת הציגה תדפיס מתוכנת השמאים המעיד כי בהתאם למספר הקטלוגי של החלק המקורי אשר אישר שמאי התובע, ניתן היה להשיג מיבואן נוסף חלק מקורי במחיר פחות בהרבה. ההפרש במחירים מגיע לסך של 2895 ₪ וההסברים אשר נתן שמאי התובע להעדפתו, לא היו משכנעים. השמאי נשאל באם בדק את המחירים אצל היבואן המציע את החלק המקורי תמורת סכום קטן יותר, אך השמאי תחת להודות כי לא עשה כן בחר לדרוש העדת שמאי הנתבעת ו/או הבאת מסמכים נוספים מטעמה של הנתבעת וטען כי אישר חלק מקורי בהתאם למחיר היבואן. השמאי בעדותו לא הציע כל הסבר להבדלים בין מחירי שני החלקים המקוריים וגם עיון מעמיק בחוות דעתו של השמאי מטעמו של התובע אינו מבהיר מדוע העדיף את מחיריה של "מאיר חברה למכוניות" על פני "עוזי יבוא חלפים" כאשר שתי החברות מציעות חלק מקורי. משלא הוכיח בפני התובע מדוע יש להעניק לו פיצוי בגין החלף המקורי היקר יותר, אני דוחה תביעתו בגין רכיב זה.

בכל הנוגע לשכר טרחת השמאי – פירט השמאי מטעמו של התובע את אופן חישוב שכר טרחתו בהתאם לשעות העבודה אשר הושקעו בחוות הדעת , הצילומים אשר נדרש השמאי לעשות לצורך חוות הדעת ושכר הנסיעות אשר ערך לצורך מתן חוות הדעת. שכר הטרחה אשר התבקש סביר אף בהתאם לפסיקה העניפה אשר אותה הציגה הנתבעת ולפיכך אני מקבלת את תביעת התובע באשר לרכיב זה.

בכל הנוגע להפסד ימי העבודה – התובע הציג אישור רו"ח כי שכר עבודתו ליום מגיע לסך של

450 ₪, אלא שאישור זה אינו מפרט באם שכר זה הינו שכר ברוטו או נטו ואינו מפרט באם ההכנסה המפורטת באישור רו"ח אשר צורף לכתב התביעה, רלבנטית אף לתקופה אשר חלה

ב 9/10, במסגרתה הוכנס הרכב למוסך, או שמא מדובר באישור בדבר הכנסה עכשווית. יתרה מזו לא הוצגה לעיוני כל אסמכתא על הפסד בפועל מטעמו של רו"ח ו/או אחר.

בהיעדר הוכחה לעניין הפסד ההשתכרות הרלבנטי לתקופה נשוא התובענה, אני דוחה תביעת התובע בגין רכיב זה.

כיוון שנקודות המחלוקת היו חישוביות ועקרוניות ואינן נובעות מבדיקה ויזואלית של הרכב נשוא השמאות , איני מוצאת כי יש לקבל טענת השמאי מטעמו של התובע כי יש להעדיף את חוות דעת השמאי אשר בדק את הרכב במוסך על פני חוות דעת שמאי הנתבעת אשר לא בחן את הרכב נשוא השמאות בזמן התיקון.

אשר על כן ובהתאם למפורט לעיל, אני מקבלת תביעת התובע אך ורק באשר לרכיב שכר טרחת השמאי ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 336 ₪ בגין ההפרש בין שכר טרחת השמאי מטעמו של התובע לזה אשר אושר בידי שמאי הנתבעת.

הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (11/5/11) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

תביעת התובע באשר ליתר הרכיבים נדחית.

לאור התוצאה אליה הגעתי ישא התובע בהוצאותיו ובכללן הוצאות עדות השמאי בבית המשפט.