דדוש נ' אל חי ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית לפיצוי בסך 11,550 ₪ בשל הטעיה שהטעו הנתבעים את התובעת בעת חתימה על חוזה מכר דירה. סכום התביעה מבוקש בעבור ההנחה שניתנה לנתבעים ברכישת הדירה כיוון שלא נדרשו הצדדים לשלם למתווך.

לפי גרסת התובעת הנתבעים הטעו אותה בעת שהנתבעת רכשה ממנה דירה, תוך שהם מציגים מצג שווא לפיו הנתבעת 1 לא הגיעה לתובעת באמצעות משרד תיווך. בשל הטעיה ומצג שווא זה הסכימה התובעת להפחית מסכום התמורה עבור הדירה סך של 11,550 ₪. הוא סכום דמי התיווך שהתחייבה לשלם למשרד התיווך. לאחר החתימה על החוזה פנה אליה משרד התיווך בדרישה לתשלום דמי תיווך. הוצג בפניה הסכם הזמנת שירותי תיווך עליו חתם הנתבע 2. התובעת שילמה את דמי התיווך למשרד התיווך. התובעת טוענת כי הנתבעים שילמו אף הם דמי תיווך למתווך לאחר שתבע אותם. התובעת העידה בפני שהאמינה לנתבעים שהם לא קשורים למתווך.

הנתבעים טוענים כי לפי סעיף 13.1 להסכים המכר שנחתם בין התובעת לבין נתבעת 1 נכתב מפורשות שהסכם המכר הזה והנספחים לו "מגבש ומבטא את מערכת היחסים, הזכויות וההתחייבויות שבין הקונה והמוכרת באופן בלעדי ומוחלט". כמו כן, לפי סעיף 13.2 להסכם המכר נקבע באופן חד משמעי כי "לא יהיה תוקף לכל התחייבות, מצג, הבטחה, ויתור, ארכה, הנחה, שינוי או תוספת להסכם ו/או בקשר אליו ו/או בקשר עם הדירה נשוא ההסכם, אלא אם וככל שייעשו, וייתנו ו/או ייערכו בכתב ובחתימת הצדדים להסכם". בנוסף, לפי סעיף 13.5 להסכם המכר שנחתם בין הצדדים "עם חתימתו של הסכם זה, בטלים ומבוטלים כל חוזה ו/או זיכרון דברים ו/או הסכמה אחרים, בין שבעל פה ובין בכתב, בין המוכרת לקונה, אם היו כאלה."

הנתבע 2 העיד בבית המשפט כי לא שוחח עם התובעת על המתווך. לטענתו אמא שלו, הנתבעת 1, הגיעה לדירת התובעת דרך אחיה של התובעת לפני המתווכים. הנתבע 2 טוען כי כשהגיע עם המתווכת לשכונה לא עלה לראות את דירת התובעת ואמר למתווכת כי הוא לא מעוניין. הנתבע 2 טוען כי שילם למתווך כיוון שהיה חתום על הסכם איתו. הנתבע 2 טוען כי הוא לא היה במגעים עם התובעת והכל סוכם מול אימו – נתבעת 1 וגיסו.

הנתבעת 1 העידה בבית המשפט כי לא ניהלה שיחות עם התובעת בנוגע למתווך. הנתבעת גרה עם בנה והם החליטו שכל אחד יקנה דירה לבד. אח של התובעת אמר לחתן של הנתבעת 1 שהתובעת מוכרת דירה והם ניגשו אליה. התובעת ביקשה 500,000 ₪ עבור הדירה ולא דיברה עם הנתבעת 1 על תיווך. לטענת הנתבעת 1 הבן שלה חיפש דירה דרך מתווכים וכשהוא ראה שמדובר בדירה שהנתבעת רכשה הוא וויתר עליה.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים:

1. על פניו סעיפים מההסכם שנחתם בין התובעת לבין נתבעת 1, אכן חוסמים כל טענה או תביעה אלא אם התובעת הייתה מוכיחה, במאזן הסתברות, הטעיה או מרמה מטעם הנתבעים.

2.הנתבעת 1 היא זו שחתומה על החוזה. אין ראיה כי השתתפה בהטעיה של התובעת. הנתבעת 1 לא חתמה על הסכם תיווך. גם לפי גרסת התובעת בזמן שהנתבעת הייתה לפניה התובעת שוחחה עם המתווך שאמר לה כי היא יכולה למכור ללא תיווך. כמו כן, לפי גרסת התובעת עצמה לא הגיעה אליה הנתבע 2 "הנתבעת באה עם עוד משהו שהוא החתן שלה". (פרוטוקול הדיון מיום 11.8.10 בעדות התובעת).

3.הנתבע 2 אכן חתם על הסכם תיווך ולאחר מכן נתבע על ידי אותו מתווך בעבור דמי תיווך בנוגע לעסקה נשוא דיון זה בתביעה אזרחית 3562/08 בפני כבוד השופטת ריבה שרון בבימ"ש שלום בפתח תקווה. באותו דיון הצדדים הגיעו להסכם פשרה. לכן אין ממצאים עובדתיים המחייבים את בית המשפט בדיון זה. הנתבע 2 לדברי התובעת עצמה כלל לא הגיע אליה ולא נתן שום הצהרה בפניה.

4.אין ספק שהתובעת סבורה הייתה שהנתבעים הגיעו אליה ללא תיווך ויתכן שפעלה על פי אמונתה זאת, אך אין ראיה מספקת שמעשים או מחדלים של הנתבעים גרמו לה להאמין בכך .

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' אלול תש"ע, 16 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: