דגני ואח' נ' יעקב ואח'

פסק דין

התובעים והנתבעים הם בעלי זכויות חכירה בשתי חלקות סמוכות שעל כל אחת מהן בנוי ביתו של אחד הצדדים. הנתבעים בנו מחסן ללא היתר בניה כדין בשטח שעל-פי טענת התובעים מצוי בתוך החלקה שבבעלותם, ולפיכך עתרו להורות על סילוק המחסן. הנתבעים חלקו על טענות התובעים וטענתם העיקרית הייתה, כי המחסן נבנה בשטח שאותו חכרו מהמינהל וכי העובדה שאינו מצוי עוד בשטחם נבעה מכך שבעקבות הליך איחוד וחלוקה של החלקות חלו שינויים בגבולותיהן. בית המשפט מינה מודד מוסמך מטעמו אשר קבע כי המחסן אמנם מצוי בתוך החלקה של התובעים.

בנסיבות אלו, דין התביעה להתקבל. כל זאת מן הטעמים שיובאו להלן.

העובדות הרלוונטיות, דיון והכרעה

2.העובדות הרלוונטיות שעליהן נעמוד להלן, אינן שנויות במחלוקת.

3.התובעים הם בעלי זכויות חכירה במקרקעין בגוש 30698 חלקה 16 שבה בנוי ביתם (רחוב שושנה 24 במבשרת ציון). הנתבעים הם בעלי זכויות חכירה במקרקעין באותו גוש, חלקה 15, שעליה בנוי ביתם. שתי החלקות צמודות זו לזו.

הגוש הוא מוסדר. גבולות החלקות שבו ומספריהן הם סופיים ונקבעו בהליך הסדר בשנת 2002. קודם לכן, היו גבולות החלוקה מעט שונים, ואף מספרי החלקות היה שונה. חלקה 16 של התובעים הייתה חלקה מספר 32 וחלקה 15 של הנתבעים הייתה חלקה מספר 33, אולם כאמור לאחר הסדרתן, חלה סטייה קלה במיקום גבולות החלקות ובשטחן.

4.בחודש אוגוסט 2006 בנו הנתבעים מחסן מבטון מצופה אבן, ששטחו 12.24 מ"ר, וזאת ללא היתר בנייה כדין לבנייתו. יוער, כי בכתב ההגנה טענו הנתבעים שהמחסן נבנה כחוק, אולם לא חזרו על טענה זו ואף לא הגישו היתר בנייה המאשר זאת.

על-פי מסקנות המודד מר יוסף קראוס, שמונה להיות מומחה מטעם בית המשפט, המחסן שבנו הנתבעים, בנוי בתוך חלקה 16 של התובעים (ראו חוות-דעתו מיום 1.1.2012 והשלמה לחוות-דעתו מיום 17.1.2012 וכן התשריטים שצורפו אליהן).

עוד קבע המודד, כי מבדיקת מפת המדידה שבה סומנו החלקות הישנות עולה כי חציו של המחסן בנוי בחלקה 32 וחציו בחלקה 33 (ראו מפת מדידה המצורפת להשלמה מיום 17.1.2012).

5.טענתם העיקרית של הנתבעים היא כי חלה טעות בעת רישום חלוקת המגרשים החדשה, אשר אינה מתיישבת עם חוזי החכירה שמכוחם חכרו את חלקה 33 שלימים הפכה לחלקה 15. לכן לטענתם, חלוקת המגרשים הישנה וחוזי החכירה שמכוחם נחכרו החלקות, הם אשר מחייבים.

טענה זו של הנתבעים אין לקבל מאחר שחלוקת החלקות כפי שנקבעה בתוכנית המסדירה את חלוקת החלקות היא המחייבת. כך בייחוד לאור העובדה שחלוקה זו נקבעה עוד בטרם נבנה המחסן.

לכך אף יש להוסיף את שני הטעמים הבאים:

ראשית, אפילו היה ממש בטענת הנתבעים – ואין בה ממש – לא היה בכך כדי לסייע להם, מאחר שכאמור לעיל, גם לפי החלוקה הישנה של החלקות, חציו של המחסן בנוי בחלקה של התובעים.

שנית, חוזה החכירה מיום 19.8.1984 שמכוחו חכרו הנתבעים את החלקה (נספח א' של תצהיר הנתבע), קובע בסעיף 13, שעניינו "שינוי גבולות המגרש" באופן מפורש כלהלן:

"א.החוכר מצהיר כי ידוע לו ששטח המגרש וגבולותיו אינם סופיים וכי עלולים לחול בהם שינויים.

ב.הוסכם במפורש בין הצדדים כי במקרה וכתוצאה משינויים בתכנית בניין עיר, הסדר קרקעות וכיוצא באלה יוגדל או יוקטן שטח המגרש ו/או ישתנו גבולותיו מתחייב החוכר:

1.להסכים לכל שינוי בגבולות ו/או בשטחו של המגרש כפי שיווצר עקב הפעולות הזכרות לעיל.

2.לראות את המגרש בגבולותיו החדשים כנשוא החכירה ולקבל את החזקה בו".

בנסיבות אלו ועל-פי הסכם החכירה, התחייבו הנתבעים לקבל את השינוי הסופי שחל בשטח החלקות ואין הם יכולים עוד לטעון שחלוקתן על-פי ההסדר משנת 2002, אינה מחייבת אותם.