דגן נ' אגד תיור ונופש ואח'

פסק דין

רקע

זוהי תביעה בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. התובעת, ילידת 1960, נפגעה בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 18.4.2004, עת נסעה באוטובוס של הנתבעת מס' 1 כהורה מלווה במסגרת טיול בית ספר של בנה (להלן – "התאונה"). במהלך הנסיעה באוטובוס התובעת קמה ממושבה ובעת שעמדה בלם הנהג בפתאומיות. מעוצמת הבלימה איבדה התובעת את שיווי משקלה, נפלה, התגלגלה על רצפת האוטובוס ונפגעה (סעיף 3 לתצהיר התובעת). הנתבעת מס' 2 היא המבטחת של האוטובוס. התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן – "המל'ל") כתאונת עבודה. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות. מחלוקתם היא באשר להיקף הנזקים שנגרמו לתובעת ולשיעור הפיצוי שהיא זכאית לו בגינם, כמו גם בשאלה האם יש לבצע ניכוי רעיוני מפיצוי זה.

התובעת נבדקה לאחר התאונה בחדר המיון של בית החולים אסף הרופא עקב כאבים בצוואר ובכתף ימין. היא נזקקה למנוחה, תרופות ופיזיוטרפיה (ראו עמ' 1 לחוות דעת המומחה מטעם בית-המשפט בתחום האורטופדי, פרופ' משה סלעי).

חוות דעת המומחה הרפואי

המומחה מטעם בית-המשפט בתחום האורטופדי, פרופ' סלעי, העריך את שיעור נכותה הצמיתה של התובעת בעקבות התאונה, כדלקמן: 5% עקב הגבלה קלה רק בחלק מתנועות עמוד השדרה הצווארי, בהתאמה לפי סעיף 37(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – "תקנות המל'ל"); 5% עקב מצב לאחר חבלה לכתף ימין עם השפעה קלה מאוד על כושר הפעולה הכללי והתנועות, בהתאמה לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (בהעדר סעיף מתאים אחר).

על-פי חוות הדעת, התובעת נפגעה בנפילה באוטובוס ומאז היא מתלוננת על כאבי עמוד שדרה צווארי וכתף ימין. המומחה ציין, כי לא מצא בחומר הרפואי רישומים על פגיעה דומה בעבר ולפיכך הוא ייחס את תלונותיה של התובעת וממצאי בדיקתה לתאונה. בבדיקת עמוד השדרה הצווארי נמצאה הגבלה קלה רק בחלק מהתנועות ללא חסר נוירולוגי וב-MRI אותרו ממצאים דיסקאליים קלים. בכתף ימין מצא המומחה הגבלה קלה בחלק מהתנועות שמעל לגובה השכמה עם ממצאים קלים ב-MRI, התואמים לגילה של התובעת ולהיותה ימנית. פרופ' סלעי ציין עוד בחוות דעתו, כי הוא אינו צופה החמרה בעתיד, צורך בטיפולים רפואיים אורטופדיים או מגבלה בעבודתה של התובעת. המומחה העריך, כי התובעת הייתה באי כושר למשך 4-2 שבועות ובאי כושר חלקי בשיעור של 50% למשך 2-1 שבועות נוספים.

המומחה הוזמן על-ידי הנתבעות לחקירה על חוות דעתו בבית-המשפט והשיב לשאלות באי-כוח הצדדים.

דיון והכרעה

הנכות הרפואית

לטענת התובעת, יש לאמץ את הערכת המומחה בנוגע לשיעור נכותה הרפואית. לטענת הנתבעות, אין לקבל את הערכתו של המומחה בנוגע לנכות המתייחסת לכתף. לשיטתן, תוצאותיהן של שתי בדיקות שנערכו לתובעת על-ידי המומחה - "מבחן הצביטה" והבדיקה הלא ישירה – מלמדות כי התובעת יכולה להרים את ידה הימנית מעל לגובה השכם. בנסיבות אלה, גורסות הנתבעות כי יש לפנות לסעיף 41(4) לתקנות המל"ל, לפיו הגבלת התנועות בפרק הכתף מעל לגובה השכם אינה מקנה אחוזי נכות, ולא לעשות שימוש מותאם בסעיף 35(1)(ב) לתקנות האמורות. כפי שיפורט להלן, אין בידי לקבל את טענתן האמורה של הנתבעות.

אכן, בדיקת "מבחן הצביטה" והבדיקה הלא ישירה שערך המומחה לתובעת העלו תוצאות תקינות ללא ממצא פתולוגי, היינו כי התובעת יכולה להרים את ידה הימנית מעל לגובה השכם (למהותן של בדיקות אלה ראו נ/10, נ/11, עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 25-24, עמ' 24, שורות 10-1). בצד זאת, המומחה ציין בחוות דעתו ובחקירתו בבית-המשפט, כי בבדיקת התנועות הישירה בכתף ימין קיימת לכאורה הגבלה בטווחים שמעל גובה השכמה עקב התנגדות (עמ' 23, שורות 12-11, 21-20). המומחה הסביר בחקירתו, כי לפיכך הוא עשה שימוש בסעיף 35 לתקנות המל"ל ולא בסעיף 41 להן (שם, שורות 15-13). המומחה ציין בהקשר זה, כי:

"... התרשמתי לאור החומר שעמד לפני, לאור מה שמצאתי בבדיקה, כן יש פתולוגיה קלה מאוד אמנם, בכתף, לכן למרות שסעיף 41 לכאורה מקנה אפס נכות קבעתי מה שקבעתי והשתמשתי כפי שציינתי בסעיף 35 כדי לבטא את זה... על סמך מכלול החומר שעמד בפני החל ממכתב השחרור מהמיון שבו מתוארת פגיעה בכתף, דרך תלונות הנבדקת ודרך הממצאים בבדיקה, אמנם קלים, בשקלול כל הנתונים האלו התרשמתי שאכן יש נכות, אמנם קלה, בכתף ולצורך הביטוי הרושם הזה השתמשתי בסעיף 35 ולא בסעיף 41 (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 26-24, עמ' 25, שורות 28-26).

סעיף 35(1) לתקנות המל"ל "עוסק לכאורה במצבים של ארטריטיס רבמטואידית, אך בנוהג שבין המומחים הרפואיים האורטופדיים נהוג להשתמש בסעיף זה כסעיף סל למקרים שאין בתקנות המל'ל תקנה ספציפית מתאימה יותר" (ת"א (שלום ת"א) 47243/06 ברקוביץ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 19 (2009)). כך נהג גם המומחה במקרה דנן, כאשר לנוכח החומר הרפואי שעמד בפניו, תלונות התובעת וממצאיו בבדיקה, הגיע למסקנה "שאכן יש נכות, אמנם קלה, בכתף" ולשם הערכת נכות זו ראה לעשות שימוש בסעיף 35(1)(ב) הנ"ל בהעדר סעיף מתאים אחר.

"הלכה פסוקה היא כי חוות דעתו של מומחה רפואי איננה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, אם ראה לנכון לעשות כן בנסיבות העניין... יחד עם זאת, לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה" (ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ, פסקה 7 (2007) (ההדגשה שלי)). "אם אין בחוות-דעתו מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות הדעת ובראיות אחרות שלפניו, בית המשפט לא ייטה להתערב במסקנותיו של המומחה" (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174 (1993)).

לאחר עיון בחוות הדעת ובראיות אחרות שבאו לפני, ולאחר שמיעת עדות המומחה שנחקר על-ידי באי-כוח הצדדים, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לסטות מהערכתו. לנוכח האמור הנני קובע, כי נכותה הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובעת בתחום האורטופדי כתוצאה מהתאונה הינה בשיעור של 9.75%, בהתאם לחוות דעתו של פרופ' סלעי.

הנכות התפקודית

השלכותיה התפקודיות של הנכות הרפואית נקבעות על-ידי בית-המשפט לנוכח התרשמותו מהעדויות והראיות הבאות בפניו.

לטענת התובעת, נכותה הרפואית הינה בעלת השלכה משמעותית על תפקודה. לטענת הנתבעות, לעומת זאת, נכותה של התובעת, העובדת כמזכירה, אינה בעלת משמעות תפקודית.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי במקרה דנן נכותה התפקודית של התובעת – לנוכח עיסוקה כמזכירה (סעיף 15 לתצהיר התובעת) - נמוכה באופן משמעותי מנכותה הרפואית. כפי שראינו לעיל, פרופ' סלעי ציין בחוות דעתו, כי הוא אינו "צופה החמרה בעתיד או צורך בטיפולים רפואיים אורטופדיים או מגבלה לעבודתה" של התובעת. זאת ועוד, אין חולק כי התובעת ממשיכה לעבוד בתפקידה כמזכירה באותו מקום עבודה גם לאחר התאונה. בנסיבות אלה, אין לקבל כי קיימת זהות בין הנכות התפקודית לבין זו הרפואית. בצד זאת, כאמור, על-פי חוות דעת המומחה קיימת הגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד השדרה הצווארי של התובעת. הגבלה זו מתבטאת במידת יכולתה של התובעת להטות את ראשה לצדדים וליישרו ממצב של כיפוף (עמ' 2 לחוות הדעת; עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 5-4, 10-8), כאשר ההגבלה ביישור הראש הינה משמעותית יותר בחיי היום-יום לעומת זו שבהטייה (שם, שורות 13-11). כמו כן, החבלה בכתפה הימנית של התובעת נמצאה כבעלת השפעה קלה מאוד על כושר הפעולה הכללי והתנועות של התובעת. לפיכך, ולנוכח עבודתה של התובעת כמזכירה, המחייבת ישיבה ממושכת מול מסך המחשב (סעיף 18 לתצהיר התובעת), לא ניתן לומר כי לנכותה הרפואית של התובעת אין כל השלכות תפקודיות.