דבח נ' בצלאל ואח'

פסק דין

1.עסקינן בתאונת דרכים מיום 31.5.12 בכביש 40 בין רמלה לרחובות.

2.על פי הנטען בכתב התביעה רכבה של התובעת עמד ברמזור אדום כאשר לפתע פגע רכב הנתבע (להלן: "האוטובוס") ברכב התובעת.

3.על פי הנטען בכתב ההגנה, התובעת סטטה באופן חד לעבר הנתיב בו נסע האוטובוס (הנתיב הימני) בנסיונה להיכנס בין הרווח שיצר האוטובוס כאשר שמר על מרחק סביר מהרכב שלפניו. התובעת קיצרה את מרחק הבלימה של נהג האוטובוס ואילצה אותו לבלום בלימת חירום על מנת למנוע התאונה, אך ללא הצלחה.

4.לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל בחלקה וזאת מהטעמים הבאים:

א.התובעת מאשרת שאכן עקפה את האוטובוס ונכנסה לתוך נתיב נסיעתו, אך יחד עם זאת טוענת שעשתה זאת כ 700 מטר לפני שארעה התאונה. התובעת טוענת שהספיקה להיכנס לתוך נתיב נסיעתו של הנתבע וכן שהספיקה להגיע לכדי עצירה מוחלטת והמתנה לחילוף האור ברמזור וזאת כאשר המתינה פרק זמן של 20-30 שניות ואז היא הרגישה את החבטה בחלק האחורי של רכבה.

ב.הנתבע העיד כי היה לו שטח עצום לפני הרכב שלפניו עד שהתקרב לרמזור, מרחק של כ 50-60 מטר (ראה עמ' 1 ש' 24-25 לפרוטוקול). הנתבע העיד שהגיע ממרחק והתקדם לאט כאשר לפי חוק אסור היה לו להתקרב לניידת המשטרה שהייתה לפניו כאשר הנתבעת הגיעה במהירות מטורפת מצד שמאל. הנתבע העיד שלא יכול היה לבלום ולהעיף 50 איש והעדיף להיצמד לרכבה של התובעת.

ג.הנתבע מודה שנצמד אל התובעת מאחור וכן שהתובעת נכנסה באופן מלא לנתיב הנסיעה שלו (ראה עמ' 2 ש' 4-5 לפרוטוקול). הנתבע הציג מצג עם רכבים לפיו האוטובוס היה ישר מאחורי רכבה של התובעת ולא היה מדובר במצב שבו התובעת אך נכנסה באופן חלקי לתוך נתיב נסיעתו של האוטובוס בהפתעה ותוך כך קיצרה את מרחק הבלימה שלו.

ד.זאת ועוד, הנתבע העיד שהיה לו מרחק של 50-60 מטר לפחות מהרכב שלפניו וכן מעיד שמדובר היה בשעה של פקקים, דהיינו, התנועה לא זרמה במהירות גבוהה. עולה השאלה מדוע במרחק של כ 50-60 מטר כאשר התנועה זורמת לאיטה, לא הספיק הנתבע לעצור את האטובוס. יתירה מכך, כאשר התנועה זורמת לאיטה כגרסת הנתבע– הכיצד התובעת נסעה "במהירות מטורפת" כטענתו. כמו כן, מעיד הנתבע שהעדיף לפגוע ברכב התובעת על פני בלימת חירום וזאת לדבריו כדי להימנע מפגיעה אפשרית במי מנוסעיו. איני מקבל טענה זו באשר זו ניחזת בעיני תמוהה במיוחד לאור זאת שבסופו של דבר נעצר בבלימה עת פגע ברכב התובעת מאחור.

ה.כאשר לנתבע מרחק בלימה של 50-60 מטר מהרכב שלפניו וכאשר בחר שלא לבלום את האוטובוס ולפגוע ברכבה של התובעת, הנני רואה בו כאחראי לתאונה.

ו.מקבל אנוכי את גרסתה של התובעת לעצם קרות התאונה ולכך שנכנסה לתוך הנתיב בו נהג הנתבע זמן רב לפני התאונה, הספיקה להשתלב, לעצור ואף להמתין פרק זמן לא מבוטל עד להתחלף הרמזור ועד לתאונה. גרסה זו לא נסתרה ע"י הנתבעים ונחזתה בעיני כאמינה, גם בהתחשב בשאלות הרבות שמעלה גרסתו של הנתבע לנסיבותיה של התאונה.

ז.איני מקבל את תביעתה של התובעת בכל הנוגע להפסד ימי עמידה של הרכב וכן לפיצוי בגין עוגמת נפש. טענותיה של התובעת לרכיבי נזק אלו לא הוכחו.

ח.מקבל אנוכי את תביעתה של התובעת בכל הנוגע לתשלום עבור גלגל רזרבי. בהתאם לאישור ההפסדים שהציגה התובעת והסכום הנקוב בו, אכן התובעת לא קיבלה פיצוי בגין רכיב נזק זה מחברת הביטוח שלה והתובעת הציגה חשבונית תיקון ותשלום עבור חלק זה.

5.לסיכומו של דבר, הנני מקבל את תביעתה של התובעת בחלקה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 4,158 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

6.כמו כן, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בסך של 400 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

7.הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד וזאת תוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ג, 03 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: