דבוש נ' חב' לביטוח ואח'

פסק דין

1.זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 17.12.12 שבה היו מעורבים רכב התובע, ורכב הנתבעת 2 שהיה מבוטח אצל הנתבעת 1.

התובע עותר לסכומים הבאים:

1.תיקון הרכב לפי דוח השמאי7,684

2.ירידת ערך820

3.שכ"ט שמאי819

4.הפסד 4 ימי עבודה 4,000

______

סה"כ 10,323 ₪

התובע מעמיד את תביעתו בסכום של 12,000 ₪.

2.התובע טוען שנסע אחרי הנתבעת אשר אותתה לפנות שמאלה, אולם לאותו רחוב אין כניסה וכאשר היא הבחינה בכך החל פניה ימינה באותו צומת ואז ,ללא התראה ,החלה בפניית פרסה והתנגשה ברכבו.

באשר להפסד ימי עבודה, התובע טען שהרכב היה 4 ימים במוסך , מדובר ברכב עבודה, ובלעדיו לא ניתן לעבוד כלל. "אני עובד באינסטלציה....אני עובד עם האוטו....יש לי צינורות ודליים, לקרות". [עמ' 1 ש' 12-14]

3.הנתבעת 2 בעדותה, מאשרת שמטרתה וכוונתה הייתה לפנות שמאלה בצומת, ואז היא גילתה שאין כניסה. "התמרורים נמצאים בכניסה ולא ראיתי אותם". [עמ' 2 ש:' 30-31].

ואז" הוא עצר עצר אותי עם הבלימה – הייתי בזווית של חצי פניה , הוא פגע בי מאחור". [עמ' 3 ש' 2-3]. אולם מיד תיקנה את עצמה הנתבעת 2 ואמרה: "הוא פגע בי בדלת בכנף ומראה בצד שמאלי שלי". [.. ש..' 3]

הנתבעת הוסיפה שיכול להיות שהנתבע רצה "לעקוף". [עמ' 3 ש' 4]].

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

1.כללית העדפתי גרסת התובע לעומת גרסת הנתבעת 2. דבריו היו משכנעים ועקביים – מבחינתו הוא הבין שהנתבעת טעתה לגבי האפשרות של פניה שמאלה ואז לדבריו היא פנתה ימינה [ראה הודעת התובע לחברת הביטוח] "נכנסה קצת לרח' ביאליק ובאה לחזור לכביש" [ראה דברי התובע על גבי הציור שצורף לכתב התביעה]. לכן הופתע התובע כאשר הנתבעת למעשה עשתה פרסה וחתכה את דרכו.

2.דברי הנתבעת היו מבולבלים, היא טענה שקיבלה מכה מאחור, אך אין זה מתיישב כלל עם מיקום הפגיעה ברכבה. כמו כן, בכלל לא ברור מה עשתה, כאשר גילתה את הטעות. דבריה כאילו "הייתי בזווית של חצי פניה" אינם מתיישבים עם המצב בכביש. כמו כן כתב ההגנה שלה שהוגש בשמה , לא מתייחס כלל לטעות שלה ושם נאמר שהתובע ביצע עקיפה מסוכנת בצומת. לא כך היו פני הדברים.

3.מסקנתי מכל האמור היא שהנתבעת 2, כאשר מצאה שאין לה פניה שמאלה, תמרנה בצומת בצורה רשלנית וגרמה לתאונה.

4.באשר לגובה נזקי התובע: