דארי נ' אדריס ואח'

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשם הבכיר נ' נחשון) בה נדחתה בקשתו של המבקש למתן פטור מתשלום אגרה. בית משפט קמא נימק את החלטתו בשניים: סיכויי תביעה נמוכים בכל הנוגע לתביעה כלפי המשיב מס' 1 וכן כי לא שוכנע כי המבקש נעדר יכולת לגייס את האגרה אם באמצעות נטילת הלוואות מגופים פיננסיים או באמצעות נטילת הלוואה ממקום עבודתו או קרובי משפחה.

המבקש מלין כנגד החלטה זו ומפנה למסמכים שצרף ומהם נלמד כי הוא חב כספים רבים, הוכרז כמוגבל באמצעים וממשכורתו מנוכה סכום ניכר להחזר החובות. עוד תוקף המבקש את קביעות בית משפט קמא בכל הנוגע לעילת התביעה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטה ובתיק בית משפט קמא הגעתי לכלל המסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת עמדת המשיבים. למסקנה זו הגעתי מהטעם שלא נמצאה עילה להתערב בקביעתו של בית משפט קמא כי התשתית שהונחה באשר לחוסר היכולת לגייס את סכום האגרה איננה מספיקה. עיון בתצהיר שצרף המבקש בתמיכה לבקשתו מעלה כי אין בו הפירוט הנדרש לניסיונות שנעשו לגייס את סכום האגרה מצדדים שלישיים כפי שציין כב' הרשם הבכיר. משכך, צדק בית משפט קמא שדחה את בקשתו ודי היה בטעם זה כדי להביא למסקנה זו.

לפיכך, לא נפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא. עם זאת, הדעת נותנת כי ככל שתוגש בקשה חדשה במסגרת ההליך הקיים בבית משפט קמא (התיק לא נסגר) או תובענה חדשה ואליה תצורף בקשה אשר תיתן מענה ראוי למידע שהיה חסר במסגרת הבקשה והתצהיר, ידון בה מחדש בית המשפט ויבחן את שאלת הפטור מאגרה.

עוד אציין בשולי הדברים כי החלטתו של בית משפט קמא באשר לסיכויי התביעה התמקדה בתביעה כלפי המשיב מס' 1 אך לא כלפי המשיב מס' 2. ככל שכך אכן פני הדברים ישקול בית משפט קמא, אם תוגש לפניו בקשה מתאימה, את סיכויי התביעה באופן נפרד כלפי שני הנתבעים ודומה כי יש מקום לבחון את משמעות קיומה של עילת תביעה כלפי אחד מהנתבעים אם לא כלפי שניהם. עוד נראה כי יש מקום לשיקול מחודש של המבקש אם קמה לו עילת תביעה כלפי המשיב מס' 1, כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה לבקשה למתן רשות ערעור אין צו להוצאות. הפיקדון שהופקד יוחזר למפקיד (המבקש יכול להיעזר בו לתשלום האגרה).

ניתנה היום, ט"ז חשון תשע"ד, 20 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.