דאר ג'אבר נ' מדינת ישראל המשרד לביטחון פנים . ואח'

פסק דין

1.השאלה שמתעוררת בתביעה זו נוגעת לאחריותה של נציבות שרות בתי הסוהר (ומדינת ישראל) לתקיפת אסיר (התובע) ע"י אסיר אחר בזמן שהותם באותו בית כלא.

השאלה הנשאלת היא האם התובע הוכיח כי הנתבעים או מי מהם אחראים בנזיקין בגין תקיפה זו?

2.התובע נדקר בגופו ביום 17.1.10 (להלן: "הדקירה") בזמן שהותו כאסיר בכלא איילון (להלן: "הכלא"), ע"י אסיר אחר בשם יוסף זידאן אמארה (להלן: "הדוקר"), באמצעות דוקרן או סכין שהיה ברשותו.

טוען התובע כי בעקבות הדקירה נגרמו לו נזקי גוף, שפיצוי בגינם הוא תובע במסגרת תובענה זו.

3.הנתבעת 1, מדינת ישראל המשרד לבטחון פנים, אחראית על שרות בתי הסוהר ועל כל המעשים ו/או המחדלים של עובדי שרות בתי הסוהר.

4.הנתבע 2, שרות בתי הסוהר, פועל עפ"י חוק ואחראי לשלומם ובטחונם של כל האסירים בבתי הכלא בישראל החוסים תחת נציבות שרות בתי הסוהר.

5.טוען התובע כי מעשה הדקירה התאפשר עקב רשלנות הנתבעים והפרת חובה חקוקה, שנועדה לטובתו ולהגנתו של התובע, המפורטת בסעיף 11(א) לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), התשל"ב-1971, הקובע: "אסיר כלוא בבית סוהר יראו אותו כנתון למשמורתו החוקית של מנהל בתי הסוהר".

6.הנתבעים בכתב הגנתם אינם מכחישים את הדקירה, אך טוענים להעדר רשלנות ו/או ביצוע עוולת חובה חקוקה מצד מי מהנתבעים בנסיבות המקרה דנן.

דיון והכרעה

7.הסוגיה הנזיקית המתעוררת בפנינו היא - אחריותם של הנתבעים כלפי קורבן העבירה (התובע), המתבצעת ע"י אדם שלישי (הדוקר).

השאלה העיקרית במקרה דנן היא, האם התקיימו בנסיבות המקרה דנן, כלפי שלטונות בית הסוהר, נסיבותיה של עוולת הרשלנות ו/או עוולת הפרת הוראה חקוקה.

8.הצדדים הסכימו כי בשלב ראשון תתברר שאלת האחריות, וככל שתימצא אחריות ייקבע התיק להמשך דיון בשאלת הנזק.

על כן, פס"ד זה עוסק רק בשאלת האחריות.

עוולת הרשלנות

9.בכל הקשור לעוולת הרשלנות השאלה המרכזית היא האם היו צריכים שלטונות הכלא לצפות שהדוקר עלול לתקוף את התובע.

התשובה לשאלה זו תלויה בנסיבות של ארוע הדקירה.

בהעדר ציפיות מעין זו אין להטיל אחריות על הנתבעים במסגרת עוולת הרשלנות. מסקנה זו תואמת את הגישה המוסרית בדיני נזיקין. כלומר, בהעדר יכולת ציפיות אין להטיל אשמה מוסרית על שלטונות בית הסוהר.

אם לא תאמר כן מצאת מטיל אחריות מוחלטת על הנתבעים, שאינה צריכה להיות מוטלת עליהם מכח הדין.

נאמר לא אחת בפסיקה כי שלטונות הכלא אינם מסוגלים להבטיח אסיר מפני כל פגיעה בידי אסיר אחר. הכלא מטבעו הוא מקום המועד לאלימות. קיים בו ריכוז של אנשים אלימים מלכתחילה ובשל כך נכלאו. יש להוסיף לכך גם את המתח המתלווה בהכרח עם תנאי החיים בבית הסוהר שיש בו כדי להגביר סכנה של אלימות. כל אלה יוצרים סיכון של התפרצויות פתע, לפעמים בשל עניין של מה בכך, ואת אלה קשה לצפות. לעתים יש גם "חשבונות" שהעבריינים מביאים איתם מבחוץ, ולא תמיד יש בידי שלטונות הכלא מידע הדרוש למניעת מעשה אלימות.