דאוד נ' תעבורה

החלטה

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 14.5.10.

בבקשתו הצהיר המבקש כי לא שילם את הדוח, למרות שצבר פיגורים, וזאת מאחר והגיש בקשה להישפט במועד.

המשיבה התנגדה לבקשה כי בניגוד לאמור בבקשה, הרי הדוח שולם כבר בחודש ספטמבר 2011.

למבקש ניתנה אפשרות להתייחס לטענת המשיבה וביום 7.2 הגיש תשובתו לפיה אכן שילם את הדוח מתוך הנחה כי לאחר שיקבל רשות להישפט יוחזר לידיו הכסף ששילם.

כידוע, מרגע שהקנס שולם, נחשב המבקשה כמי שהודה בעובדות, הורשע על פי הודאתו ונידון לעונש של קנס, ואף נשא את עונשו וקיים את פסק הדין בתשלום הקנס. מכאן כי מדובר בפסק דין חלוט שאין לבית המשפט סמכות לבטלו - ראו לעניין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל; רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל; רע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל ורע"פ 9540/08 עופר מוסברג נגד מדינת ישראל.

בית המשפט העליון קבע בפרשת כוכבי הנ"ל, כי הארכת מועד לאחר התשלום אפשרית רק במקרה מיוחד ויוצא דופן בו לא ידע אדם כלל על ההליך נגדו. אין זה המקרה שבפניי בו שילם המבקש את הקנס מרצונו, והגיש בקשתו להישפט רק בחלוף למעלה משלושה חודשים לאחר מכן, תוך אמונה, לדבריו, כי בית המשפט יורה על החזרת הכסף.

לו היה מגיש המבקש בקשתו מיד לאחר התשלום ניתן היה אולי לראות בעצם התשלום כתשלום תחת מחאה ופעולה שננקטה מיד לאחר מכן לביטול ההודאה, אולם לא כך הדבר. המבקש השתהה כאמור תקופה של למעלה מ – 3 חודשים עד הגשת בקשה זו, פרק זמן שהוא בוודאי לא סביר מקום שהחוק קבע מלכתחילה תקופה בת 90 יום להגשת בקשה להישפט, לגבי מי שלא משלם ולא מודה בעבירה.

יתרה מכך. המבקש הצהיר מלכתחילה ברחל בתך הקטנה כי הדוח לא שולם, ורק לאחר שהמשיבה העלתה את טענת התשלום "נזכר" לפתע כי הקנס שולם.

לאור האמור לעיל, אינני רואה מקום להיעתר לבקשה והיא נדחית.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ב, 08 פברואר 2012.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: