ד"ר עבדאללה חג'אזי נ' עו"ד ליאור מזור – מנהל מיוחד לנכסי החייב ואח'

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' קראי-גירון) בפש"ר 25069-12-15 מיום 6.4.2017, בגדרה נדחה ערעור שהגיש עבדאללה חג'אזי (להלן: הנושה או המבקש) על החלטת המנהל המיוחד, הדוחה את בקשת הנושה להורות על הארכת המועד להגשת תביעת חוב שהגיש נגד המשיב 2 (להלן: החייב), לפי סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה). כמו כן, נדחתה בקשת הנושה לביטול הליך הפש"ר נגד החייב.

עיקרי העובדות

2. הנושה נקט נגד החייב בהליך הוצאה לפועל (505251-06-15) למימוש פסק הדין של בית משפט השלום בחיפה (השופטת א' דגן) ב-ת"א 6281-07-08 במעמד צד אחד. על-פי המפורט בבקשה ובתגובות, חויב החייב לשלם לנושה סכום כספי של 211,365 ₪, ועד כה פסק הדין עומד על מכונו. ביום 13.12.2015 הגיש הנושה בקשה להכריז על החייב כפושט רגל ולמתן צו כינוס על נכסיו, וביום 14.3.2016 ניתן בהסכמת החייב צו כינוס, ועו"ד ליאור מזור, משיב 1, מונה כמנהל המיוחד על נכסי החייב (להלן: המנהל המיוחד).

3. ביום 21.11.2016 התקיים דיון במעמד הצדדים, שבמהלכו התגלה כי הוגשה רק תביעת חוב אחת נגד החייב בסך כספי של 1,970 ₪, והמועד להגשת תביעות החוב חלף. למשמע הדברים ציין הנושה כי הוא "מופתע", וכי יגיש עוד באותו יום את תביעת החוב בצירוף בקשה להארכת מועד להגשתה. לחלופין, ככל שבקשתו תידחה, ביקש להורות על מחיקת הליך פשיטת הרגל נגד החייב. במצב דברים זה סבר הכנ"ר, כי אין מקום להותיר את הליך פשיטת הרגל על כנו. בתגובה ציין בא-כוחו של החייב כי "על מנת שלא להחזיר הגלגל אחורה, אין מניעה מבחינתנו שתביעת החוב תוגש באיחור והמנהל המיוחד יכריע בה" (פרוטוקול הדיון, עמוד 6). המנהל המיוחד ביקש שהות להגות בבקשות השונות – ביטול ההליך והארכת המועד להגשת תביעת החוב. בו ביום הגיש הנושה תביעת חוב, וביום המחרת הגיש בקשה נוספת לביטול הליך פשיטת הרגל, שבה הלין על כך שהחייב לא פעל בהתאם להוראות צו הכינוס, בכלל זה שלא שלח הודעות לנושים על הליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינו, ועל כך שהנושה לא זומן לאסיפת נושיו של החייב.

4. ביום 16.1.2017 דחה המנהל המיוחד את בקשת הנושה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, וזאת משום שהנושה יזם את הליך פשיטת הרגל, בא-כוחו נכח במועד מתן צו הכינוס בעניינו של החייב, ולא הראה נימוקים אובייקטיביים אשר מנעו ממנו להגיש את תביעת החוב במועד. על החלטה זו הגיש הנושה ערעור לבית המשפט של פשיטת רגל (פש"ר 58663-01-17), שבו טען כי במתן ארכה להגשת תביעת החוב לא תהיה בחייב או ביתר נושיו, שכן טרם ניתנה הכרעה בתביעת החוב היחידה שהוגשה; ומנגד, דחיית הערעור תגרום לפגיעה קשה בנושה שלזכותו חוב פסוק בסכום של כ-200,000 ₪.

5. ביום 26.1.2017 התקיים דיון בערעור ובבקשה שהגיש הנושה לביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו, וביום 6.4.2017 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי נושא הבקשה שלפנַי.

החלטת בית המשפט המחוזי

6. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגיש הנושה על החלטת המנהל המיוחד. נקבע, כי הנושה ידע אודות הליך פשיטת הרגל בעניינו של החייב, על המועדים להגשת תביעות החוב נגדו, ולא הצביע על סיבה אובייקטיבית, שבעטיה הגיש את תביעת החוב באיחור. בית המשפט נתן דעתו על הנזק שייגרם לנושה כתוצאה מדחיית בקשתו להארכת המועד להגשת תביעת החוב, וקבע כי התנהלותו הרשלנית הביאה לכך. בנוסף, העתרות לבקשתו תביא לפגיעה בוודאות הליכי פשיטת הרגל ובאינטרס ההסתמכות של החייב אשר יאפשר לו לקבל הפטר. כמו כן קבע בית המשפט, כי יש תועלת בהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל, וכי אם יימצא שיש ממש בטענות הנושה, שלפיהן החייב לא המציא צו כינוס לנושיו ויוגשו תביעות חוב על-ידי נושים אחרים, כי אז תיבחן התועלת בהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל בעניינו של החייב.  על החלטה זו נסובה הבקשה שלפנַי.

עיקרי טענות הצדדים בבקשה

7. המבקש חוזר על טענותיו שנדונו ונדחו על-ידי בית המשפט המחוזי, ומבקש להדגיש כי הבקשה להארכת מועד הוגשה עוד בטרם הוכרעה תביעת חוב כלשהי נגד החייב. עוד טוען המבקש, כי התנהגות החייב עצמו אשר לא מילא אחר הוראות צו הכינוס מהווה שיקול לקולא, וכי החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בניגוד לעמדת הכנ"ר.

8. כלל המשיבים סומכים את ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הנושה לביטול הליך פשיטת הרגל נגד החייב, על נימוקיה. אולם באשר להחלטת בית המשפט הדוחה את הערעור שהגיש הנושה על החלטת המנהל המיוחד להאריך את המועד להגשת תביעת החוב, חלוקים המשיבים חלוקים בעמדותיהם.