ד. נ' לשכת עורכי דין

א.בפניי עתירת העותר כנגד החלטת המשיב מיום 30.03.16 בה הורשה העותר להתקבל כחבר בלשכת עורכי הדין בשנת 2024, בכפוף להצלחתו בבחינת ההסמכה, אליה הורשה לגשת.

ב.העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:

העותר נשוי ואב לבת, הנדסאי במקצועו, בוגר הטכניון בחיפה. העותר למד משפטים במכללת "המרכז האקדמי למשפט" ברמת גן, וסיים את חוק לימודיו בשנת 2014.

העותר הורשע ביום 16.10.02 בגרימת חבלה חמורה לאשתו, אשר לימים התגרש ממנה. העותר הורשע בעבירה על פי סעיף 333+335(א1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 וכן בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380+382(ג) לחוק העונשין.

העותר ואשתו היו נשואים כשלוש שנים. על פי המפורט בגזר דין מיום 03.11.02 "המתלוננת נשואה לנאשם מזה כשלוש שנים, במהלכן סבלה מגילויי אלימות, שכללו איומים והכאות. בולטים בחומרתם שני האירועים בהם הורשע ואשר בעקבותיהם נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי [...]". (עמ' 1 (183) לגזר הדין מיום 3.11.2002.)

העותר נשלח למאסר בפועל למשך 15 חודש, וכן נגזר עליו מאסר על תנאי לתקופה של 24 חודש למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות, למעט איום.

העותר ריצה את עונש המאסר, בהפחתת שליש, וערעור שהגיש לבית המשפט העליון נמחק בהסכמתו.

ביום 03.09.14 התקבלה בלשכת המשיב בקשת העותר להירשם כמתמחה על פי הוראות חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א – 1961 (להלן: "החוק" או "חוק לשכת עורכי הדין").

בתצהיר שצירף העותר לבקשה לא הצהיר העותר על הרשעה פלילית כלשהי.

המשיב, שלטענתו לא ידע על הרשעתו של העותר, איפשר לעותר להתחיל בתקופת התמחות והוא השלים את התמחותו ביום 08.10.15.

ביום 21.09.15 התקבלה אצל המשיב בקשת העותר להיבחן בבחינות הסמכה במועד חורף 2015. לבקשה זו צירף העותר תצהיר מיום 23.08.15, אשר גם בו לא הצהיר דבר על הרשעתו.

המשיב פנה למרשם הפלילי לקבלת מידע שהוא זכאי לו מכוח חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק המרשם"). לאור מידע שקיבל המשיב, נודע לו לראשונה על דבר הרשעתו של העותר בתיק פלילי 1002/02.