ד"מ 63310-12-14

ביום 30/12/14 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעת בטענה כי על התובעת לשלם לו את מלוא זכויותיו הפנסיוניות, היינו סך 4,500 ₪ לחודש עד גיל 67 (אבדן כושר עבודה) וכן סך של 3,200 ₪ פנסיית זקנה עד גיל 80 (סעיף 26 לכתב התביעה).

הליך זה הוגש בדרך של דיון מהיר ושולמה בגינו אגרה מינימלית.

מכתב ההגנה וכן בקשה לסילוק על הסף שהוגשו עולה, כי התקיים בין הצדדים הליך קודם בו נתבעו זכויות שונות הנובעות מתקופת העבודה אצל הנתבעת וסיומה. ההליך הקודם הסתיים בפשרה שניתן לה תוקף פסק דין ביום 30/12/13 וזאת לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובע כנגד הנתבעת בגין תקופת העבודה וסיומה.

הנתבעת עתרה לסילוק התביעה על הסף משום מעשה בית דין וכן טענה שהיה על התובע לעתור בבקשה מתאימה לפיצול סעדים. התובע הגיש תגובה לבקשה ונקבע כי הבקשה תתברר בדיון.

בדיון שהתקיים ביום 19/10/15 נקבע, כי התובע יגיש בקשה לתיקון תביעה ובקשות מקדמיות נוספות עד 19/11/15.

משלא פעל התובע בהתאם ניתנה ביום 29/11/15 החלטה המורה לתובע לנמק מדוע לא תימחק התביעה מחוסר מעש וזאת בתוך 30 יום.

ביום 12/1/16 משהובא לעיוני התברר, כי בטעות המזכירות לא שלחה את ההחלטה הקודמת לתובע. לפיכך, ניתנה החלטה המורה כי אם לא תוגש בקשה לתיקון תביעה עד יום 1/2/16 תימחק התביעה.

ביום 24/3/16 בחלוף למעלה מחודש מהמועד שנקבע עתר התובע בבקשה לארכה בת 45 ימים בטענה כי משרד ב"כ התובע עובר שיפוץ כללי.

ביום 25/3/16 ניתנה החלטה המתירה ארכה וכן נקבע כי שעה שהודיע התובע על כוונתו להמשיך בהליך, אין באותו שלב מקום להורות על מחיקה מחוסר מעש.