ד"מ 61123-01-16

1.ביום 11.9.16 ניתנה החלטת ביה"ד במסגרת בקשה להפקדת ערובה (להלן – הבקשה) ולפיה חויבו התובעות בהפקדת ערובה בסך 3,000 ₪ בתוך 30 ימים.

2.ביום 19.9.16 הגישו התובעות בקשה לביטול הפקדת הערובה בטענה כי יש לקזז ערובה זו כנגד חיוב הנתבע בהוצאות בסך 4,500 ₪ במסגרת תיק סע"ש 1239-06-13. התובעות ציינו, כי אמנם קיים פסק דין המחייב אותן לשלם לנתבע "סכום כסף מסוים", אולם הן הגישו ערעור לבית הדין הארצי והערעור התקבל.

3.בתגובה מטעם הנתבע הוא ציין, כי במסגרת תיק סע"ש 1239-06-13 חויבו התובעות ומר פורת אישית לשלם לנתבע סך 639,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ והתביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבע בתיק 31010-07-13 נדחתה על כל רכיביה. הנתבע ציין, כי טענת התובעים כאילו הערעור שהגישו התקבל, אינה נכונה. הערעור התקבל לרישום – הא ותו לא. בנסיבות אלו יש לדחות את בקשת התובעות ולחייב אותן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

4.לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ביה"ד מצאתי לדחות את בקשת התובעות לקיזוז סכום הערובה כנגד ההוצאות שנפסקו במסגרת תיק סע"ש 1239-06-13. כעולה מתגובת הנתבע, התובעות חויבו במסגרת ההליך שהתנהל בתיק בסכום גבוה לאין שיעור מהסכום בו נטען שהנתבע חויב. טענת התובעות לפיה הערעור התקבל, נטענה מבלי שהתובעות צרפו לבקשה אסמכתא כלשהי ואין לי אלא לדחותה.

5.זאת ועוד, בהתאם לסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים". לטעמי, חיוב בהפקדת ערובה אינו מהווה משום חיוב כספי של צד אחד כלפי משנהו ואינו ניתן לקיזוז.

6.מעיון בתיק עולה, כי עד כה לא הופקדה הערובה מטעם התובעות.

7.בהתחשב באמור לעיל הנני מורה על מחיקת התביעה. התובעות תישאנה ביחד ולחוד בהוצאות הנתבע בסך 2,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ז, (18 דצמבר 2016) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.