ד"מ 57069-03-16

1.התובעת הגישה תביעה על סך 9,307 ש"ח כנגד הנתבעת, אצלה שימשה כעובדת סיעודית מיום 23.5.2010 ועד ליום 29.12.2015 בו הסתיימה העסקתה בנסיבות שתתוארנה להלן.

2.התובעת טוענת, כי היא זכאית לדמי הבראה בגין שנת 2015, פדיון 9 ימי חופשה, תשלום עבור 5 ימי חג ודמי חודש הודעה מוקדמת.

3.הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובעת אינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת, מאחר וסולקה מבית הנתבעת בנסיבות קשות ולאחר ארוע בשלו הוזמנה משטרת ישראל אשר "לקחה" את חברה של התובעת אשר היכה אותה (כך, בכתב ההגנה). באשר לסכומים הנוספים שנתבעו על ידי התובעת טענה הנתבעת, כי קיבלה את מלוא זכויותיה.

4.עוד ציינה הנתבעת, כי על פי דרישת החברה שהעסיקה את התובעת (חברת כח האדם באמצעותה הוצבה כמטפלת סיעודית בבית הנתבעת – י.ז.ג) שילמה לתובעת פיצויי פיטורים וצירפה מסמך בחתימת ידה של התובעת לפיו ביום 27.1.2016 שולמו לה פיצויי פיטורים ופנסיה.

נסיבות סיום העבודה

5.עדותה של התובעת באשר לנסיבות סיום עבודתה לא היתה קוהרנטית. היא התעקשה לספר את סיפורה, לא ענתה באופן עניני לשאלות באת כוחה ובית הדין והתקשינו "לחלץ" תובנות משמעויות מן העדות.

6.שני מרכיבים בסיפור מאותו יום בו הסתיימה עבודתה אצל הנתבעת עלו מעדותה. האחד - התובעת עמדה על כך, שביום שהוזמנה המשטרה, כלומר: 29.3.2015, החבר שלה כלל לא הגיע לבית הנתבעת. והשני – שהמשפחה, כך לדברי התובעת, אמרה למשטרה שהם רוצים שהתובעת תוצא מן הבית (ר' פרוטוקול עמ' 2 שורות 17-8).

7.מעדותו של מר שמעון נג'ר, בנה של הנתבעת אשר לא התייצבה באופן אישי לדיון עולה, כי עלילות התובעת והחבר נמשכו כחודש ימים לפני קרות הארוע המתואר ב 29.12.2015 וכי מר נג'ר כלל לא נכח בארוע והגיע רק לאחר שהמשטרה כבר סיימה את מלאכתה.

8.התרשמנו, כי ה"קדימון" לארוע בשלו הוזמנה המשטרה היתה עמידתה של התובעת על דעתה, כי חרף התנגדות המשפחה ללינת החבר של התובעת בבית הנתבעת, הודיעה התובעת "היא תביא את מי שהיא רוצה" ועל כן החליטה המשפחה להוציא אותה מן הבית.