ד"מ 54319-03-16

ביום 26/7/16 התקיים דיון בנוכחות התובע ובא כוחו. במהלך הדיון ניתנה החלטה לפיה התובע יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו עד יום 1/11/16 וככל שאלה לא יוגשו במועד יהא בית הדין רשאי למחוק את התביעה על הסף ללא התראה נוספת. התובע מודע היטב להחלטה האמורה שכן, כאמור, נכח בדיון.

משלא הוגשו תצהירי התובע במועד הגיש הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ביום 22/11/16 בקשה למחיקת התביעה בגין אי הגשת תצהירי התובע (להלן: "הבקשה").

ב"כ התובע הגיש תגובתו לבקשה במסגרתה נטען לטעות משרדית ובנוסף נטען כי לתובע נדרש זמן נוסף להכנת תצהיריו "לאור מורכבות מלאכת איתור הנפשות הפועלות". בית הדין נעתר לבקשת התובע בשעתו, לא מחק את התביעה על הסף והאריך את המועד להגשת תצהירי התובע עד יום 1/12/16.

ביום 29/11/16 הגיש התובע בקשה נוספת להארכת מועד להגשת תצהיריו. בהעדר תגובת הנתבעות האריך בית הדין בשנית את המועד להגשת תצהירי התובע עד יום 29/12/16.

ביום 2/1/17 ומאחר ולא הוגשו תצהירי התובע חרף הארכות שקיבל, הגישה הנתבעת את הבקשה בשנית.

הבקשה הועברה לתגובת ב"כ התובע אשר ביום 10/1/17 הודיע על הפסקת הייצוג של התובע עקב חוסר שיתוף פעולה נטען של התובע עם בא כוחו.

עד מועד זה טרם הגיש התובע תצהירי עדות ראשית מטעמו ומשכך שבה הנתבעת וחזרה על הבקשה ביום 5/2/17.

הדיון במסגרתו נקבע כי על התובע להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו התקיים לפני למעלה מחצי שנה. חלפו כבר כשלושה חודשים מהמועד שבו היה על התובע להגיש תצהיריו.

בית הדין נעתר שוב ושוב לבקשות התובע להארכת המועד להגשת התצהירים. חרף הארכות המועד לא הוגשו התצהירים, באופן שאינו מאפשר קידום התביעה בפועל.