ד"מ 49254-02-16

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת, שהיא מעסיקתו גם נכון להיום, וזאת לתשלום סך של 20,000 ₪.

מעבר לעובדה כי התובע עותר לכך שבית הדין יפסוק לו סכום זה, לא ניתן להבין דבר מכתב התביעה ואין כל אפשרות לחלץ מתוכו על יסוד מה עותר התובע לתשלום ועל בסיס אילו עובדות.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 14/11/16 נערך ניסיון לברר עם התובע בגין אילו זכויות הוא עותר לתשלום הסכום הנקוב בתביעתו אך ניסיון זה העלה חרס.

לא זו אף זו, מתברר כי התובע אינו טוען שהנתבעת שילמה שכרו או זכויותיו בחסר, אלא נראה שהוא מבקש לקבל סכומים גבוהים יותר בגין עבודתו מכאן ואילך– כאשר לא הובהר די הצורך בגין מה ומדוע.

הנתבעת עתרה למחיקת התביעה בהיעדר עילה.

התובע התנגד לבקשה אך לא הבהיר את תביעתו. התובע גם לא ביקש לתקן תביעתו ואף לא ביקש שהות על מנת לפנות ללשכה לסיוע משפטי בבקשה לקבלת סיוע משפטי בהליך זה, ובשים לב לכך שהודעה לו זכותו לעשות כן בדיון פישור שהתקיים בפני נציג ציבור טרם נערך הדיון לפניי.

אכן סעד של מחיקת תביעה הנו סעד קיצוני, אך עיון בתביעה מלמד שאין בה כל אינדיקציה לעילת תביעה כלשהי. מדובר אפוא בתביעה שאין כל אפשרות לדון בה.

הליך זה נדון בדרך של דיון מהיר. לפי החוק בהליכים מסוג זה מחויב בית הדין לפעול בכל דרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה.

נוכח האמור, ובשים לב לניסוח התביעה, אין מקום להותיר את ההליך תלוי ועומד באשר אין בפנינו למעשה כתב תביעה.

תביעה זו דינה להימחק בהיעדר עילה ואין מקום להמשך הליכים בתיק.

אני מורה על מחיקת התביעה.

הנתבעת לא עתרה להוצאותיה, והבהירה כי תעמוד עליהן רק אם תוגש תביעה נוספת. משכך, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ז, (20 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.