ד"מ 49148-10-15

לפני בקשה לתיקון כתב תביעה.

התביעה המקורית הנה לסעדים של תשלום שכר עבודה, דמי הבראה ונסיעות. הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בהיעדר עילה. בתגובה לכך ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה באופן המבהיר את הבסיס לה, להוסיף עילה של פיצוי בגין הימנעות מעריכת חוזה עבודה בכתב ולוותר על התביעה לדמי הבראה לאחר שהתברר לה שטעתה. הנתבעת מתנגדת לתיקון- לדברי מדובר ב"מסע דיג" אשר אין לתת לו יד וכי התביעה טרדנית וקנטרנית והוספת העילה החדשה לא תתרום לבירור הטענות השנויות במחלוקת.

לאחר ששקלתי בדבר החלטתי להתיר את תיקון התביעה:

תקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 - קובעת כי בית הדין או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין או להורות לו לתקן את כתבי טענותיו.

 בהתאם לגישה הכללית בפסיקה המקלה, על תיקון כתבי הטענות, הרי שהמגמה בבית הדין לעבודה מקלה עוד יותר נוכח לשונה האמור של התקנה. לכך מצטרפים סדרי הדין הגמישים המקובלים בבית הדין לעבודה המבכרים, ככלל, בירור מהותי על פני פרוצדורה. (ראה- דב"ע נו/217-3 שפירו יעקב –מדינת ישראל, נציבות מס הכנסה, ניתן ביום 23.5.96 )

בית הדין ידחה בקשה לתיקון כתב תביעה רק במקרים חריגים, בהם אין בתיקונים המבוקשים כדי לסייע בבירור ופתרון המחלוקת, או במקרים של חוסר תום לב או איחור ניכר בהגשת הבקשה, ביחס לשלב בו מצוי ההליך (רע"א 2345/98 סלים דנגור - חנוך ליבנה פ"ד נב(3), 427, 431-432 (1998) ; ע"ע 405/05 אלבה סוריאנו - כלפון (ניתן ביום 23.7.06)

נוכח ההלכות בעניין ובהתחשב בעיתוי הגשת הבקשה (טרם שלב שמיעת הראיות בתיק) לא מצאתי במקרה זה הצדקה לדחיית הבקשה תוך סטייה מהמגמה הכללית בפסיקה. כן, לא מצאתי בנימוקי הנתבעת טיעונים שיצדיקו את דחיית הבקשה לנוכח השיקולים המנחים כפי שנקבעו בפסיקה שלעיל.

עם זאת, בהתחשב בכך שניתן היה למנוע את הצורך בתיקון כתב התביעה, לו הייתה התובעת נערכת כראוי מבעוד מועד ולאור התמשכות ההליך- מצאתי לנכון לחייב את התובעת בהוצאות בסך 200 ₪ אשר ישולמו לטובת הנתבעת ללא קשר לתוצאות ההליך.