ד"מ 48131-12-14,"מ 27434-11-14

לפני בקשה לביטול החלטה מיום 28.4.15 שניתנה במעמד צד אחד, ובמסגרתה חויבו המבקשים 2 ו- 3 בהוצאות.

1.עניינו של הליך זה בתביעת המשיבים (להלן – העובדים) לתשלום פיצויי פיטורים ושכר עבודה לחודש 5/14. העובדים טענו כי הועסקו אצל המבקשת 1 (להלן – המעסיקה), כי זו הפסיקה לפעול, וכי בנסיבות אלה יש לחייב גם את הכי יש לחייב בעלי מניותיה של המבקשת 1, הם המבקשים 2 ו-3.

המעסיקה לא התגוננה כנגד התביעה. במסגרת הדיון מיום 12.2.15 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המעסיקה, וזאת על יסוד כתב התביעה.

באשר לתביעה כנגד המבקשים 2 ו- 3, הצדדים הגיעו להסכמות לפיהן לסילוק טענות העובדים כנגדם, ישלמו המבקשים 2 ו- 3 סכום כולל בסך 4,000 ₪ תוך 14 ימים וימסרו בידי העובדים העתקים ממכתבי השחרור של הכספים שנצברו בקופת הביטוח לזכות העובדים. להסכמה זו שבין העובדים למבקשים 2 ו- 3 ניתן תוקף של פסק-דין.

2.ביום 1.3.15 פנו העובדים בבקשה לבית הדין וציינו כי המבקשים 2 ו- 3 אמנם שילמו את החיוב הכספי האמור בפסק-הדין אך לא העבירו את מכתבי השחרור. הבקשה הועברה לתגובת המבקשים, ומשזו לא הוגשה – נקבע מועד לדיון בבקשה ליום 28.4.15. בהחלטתי מיום 22.3.15 נדרשו העובדים להמציא למבקשים 2 ו- 3 את העתק ההחלטה והזימון לדיון.

3. בדיון מיום 28.4.15 לא היתה התייצבות מטעם המבקשים 2 ו- 3. לאחר שהעובדים הציגו אישורי מסירה, ניתן צו לשחרור הכספים המופנה לחברת הביטוח, והמבקשים 2 ו-3 חויבו בהוצאות בשל אי התייצבותם לדיון.

4.לטענת המבקשים 2 ו- 3 הם כלל לא קיבלו את הזימון לדיון, ולפיכך לא התייצבו לדיון. בנסיבות אלה נטען כי ההחלטה בדבר חיובם בהוצאות התקבלה שלא כדין ויש לבטלה מחובת הצדק.

לטענת העובדים, הזימון לדיון הומצא כדין בבית העסק של המעסיקה, שם ביצעו העובדים את עבודתם, והושאר במקום.

5.תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב – 1991 (להלן – תקנות סדרי הדין) קובעת את סמכותו של בית הדין לבטל פסק-דין או החלטה שניתנה שלא בפני בעל דין, וזאת בעקבות בקשה שתוגש לא יאוחר מ- 30 יום מיום שההחלטה הומצאה לידי בעל הדין.

אקדים ואומר כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הבקשה, שכן לא שוכנעתי כי המבקשים 2 ו-3 הוזמנו כדין לדיון שנקבע ליום 28.4.15.