ד"מ 44439-12-14

לפני בקשת הנתבעת 1 לצירופו של נתבע נוסף, הוא מר עלי שרוף.

1.עניינו של הליך זה בטענת התובע (להלן – העובד) כי הועסק בביצוע עבודות בניה בין החודשים 1/11 עד 11/12 אצל הנתבעת 1 וכי בסיום תקופת עבודתה נותרה הנתבעת 1 ביתרת חובה בגין זכויות שונות מכוח צו ההרחבה בענף הבנין, כמו גם בגין פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. סכום התביעה הכולל הוא 20,624 ₪.

2.בכתב הגנתה טענה הנתבעת 1 כי לא העסיקה את העובד, וכי זה הועסק על-ידי קבלני משנה מטעמה. לכתב ההגנה צורף הסכם התקשרות בין הנתבעת 1 לאותו קבלן משנה, הוא מר מוסטפא חסאנה (להלן- חסאנה). עוד נטען בכתב ההגנה (סעיף 5.1) כי מנהל העבודה מטעם חסאנה היה מר עלי שרוף (להלן – שרוף). חסאנה ושרוף, ביחד ולחוד, כונו בכתב ההגנה – הקבלן.

בהסתמך על טענתה של הנתבעת 1 כי היא אינה המעסיקה של העובד, ביקשה זו כי התביעה כנגדה תסולק על הסף.

בהחלטתי מיום 12.1.15 קבעתי כי הבקשה לסילוק על הסף תידון במועד שנקבע לדיון.

ביום 3.6.15 התקיים דיון במעמד ב"כ הצדדים, ובסיומו ניתנה החלטתי לפיה צורף חסאנה כנתבע נוסף.

3.כבר למחרת הגישה הנתבעת 1 בקשה לצירוף נתבע נוסף, הוא שרוף. בבקשה נטען כי שרוף לא צורף כנתבע נוסף בהחלטה מיום 4.6.15 "מבלי משים", וכי יש להורות על צירופו כנתבע לצורך בירור טענות התביעה.

בהחלטתי מיום 4.6.15 הוריתי לנתבעת 1 להסביר מהי העילה כנגד שרוף, שכן בכתב ההגנה צוין אך כי היה "מנהל עבודה" מטעם חסאנה. בהודעה מיום 16.6.15 הסבירה הנתבעת 1 כי שרוף "עובד בשיתוף פעולה" עם חסאנה, וכי בהליך אחר שהתנהל על-ידי עובדים אחרים בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת טען חסאנה כי שרוף הוא שהעסיק את העובדים באתר נשוא התביעה כאן.

4.העובד מתנגד לצירופו של שרוף כנתבע נוסף, מהטעם שטענות הנתבעת 1 בעניין זהות המעסיק אינן ברורות, כמו גם מהטעם שניתנה החלטה בדבר צירוף הצדדים הדרושים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הבקשה.