ד"מ 44416-05-14

1.בפנינו תביעה שהגיש התובע, כנגד הנתבעת באמצעותה הועסק לטענתו מ- 18.4.11 ועד 28.2.14 במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בת"א.

טוען התובע כי הנתבעת לא הסדירה לו ביטוח פנסיוני [6% גמול לפי צו הרחבה בענף הנקיון (7,323 ₪) + מרכיב פיצויים בצו הפנסיה המקיף (5,987 ₪), כחלופין לפ"פ להם עתר (4,300 ₪ X 2.833 = 12,183 ₪) ]. כן עתר לדמי חגים (21 יום, 4,030 ₪) וסה"כ 25,536 ₪ ובצרוף פיצויי הלנת פ"פ ו/או ה"ה וריבית כחוק.

לטענתו לא עבד בחגי ישראל שלא מבחירה והוא זכאי לפ"פ משהועבר "לשהות ב"חולות" (כלומר – לרגל פקיעת תוקף אשרה)".

2.הנתבעת בהגנתה עתרה לדחיית התביעה משלא פרט התובע כתובתו. כן טענה טענת התיישנות.

הנתבעת, מספקת שירותי משק לבתי מלון, כמיקור חוץ אותנטי.

התובע עבד אצלה מ- 18.4.11 ועד 1.2.14 עת חדל להגיע לעבודה, בטענה כי עליו לצאת את גבולות המדינה. כך חדל להגיע לעבודה במפתיע וללא כל הודעה מוקדמת. התובע הועסק על בסיס שעות ומדי חודש בחודשו, כשתלוש המשכורת שקיבל משקף את שעות עבודתו ורכיבים אחרים ששולמו בגין עבודתו.

צו הרחבה בנקיון אינו חל עליה ואף לא צו הפנסיה הכללי (סע 26166-07-11).

הנתבעת ניהלה קופת פנסיה משחב' הביטוח סרבו לפתוח קופות לעובדים מבקשי מקלט מדיני.

בנסיבות התפטרותו אינו זכאי לפ"פ.

לו היתה מפקידה את מלוא הכספים לפוליסת ביטוח תקפה, לא היה זכאי התובע לקבל את כספי ההפקדות (עפ"י ס' 26 לחוק פ"פ וס' 8 לצו הפנסיה הכללי).

משדורש התובע לקבל הגמול, משמעות בקשתו היא משיכת כספים מקרן הפנסיה, דהיינו השבת פ"פ לנתבעת.

התובע עבד בחג לבקשתו כדי להגדיל הכנסתו וקיבל גמול נוסף בגין עבודתו.

3.ביום 10.9.14 התקיים נסיון גישור שלא צלח.