ד"מ 43332-01-13 בן צבי נ' אסור

התובעת (להלן גם: "העובדת") הועסקה אצל הנתבע (להלן גם: "המעביד" או "המעסיק") תקופה של 12 חודשים שהסתיימה ביום 31.10.12, לפי משכורת חודשית קובעת של 6,300 ש"ח. העובדת עותרת לחיוב המעביד "פיצויי פיטורים", "תמורת הודעה מוקדמת" "פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל" ו"דמי הבראה".

"פיצויי פיטורים" ו"תמורת הודעה מוקדמת"

אין חולק כי ביום 11.10.11 זומנה התובעת לשיחת שימוע (נספח ב לכתב ההגנה) במהלכה העלה המעביד טענות שונות בנוגע לתפקודה, בין היתר כי התובעת נוהגת לאחר עבודתה, מתעסקת בענייניה הפרטיים חלק לא מבוטל מיום העבודה, ומתפקדת באופן לקוי בנושאים שונים הקשורים לעבודתה. התובעת מצידה, הציגה גרסתה ביחס לעניינים שנטענו כלפיה ובסוף אותה שיחה, נתבקשה לשנות את התנהגותה.

לטענת התובעת, אמנם במהלך שיחת השימוע הודיע לה המעביד כי הוא אינו מרוצה מתפקידה וכי בכוונתו לפטרה, אך בפועל המשיכה בעבודתה עד לסוף חודש ינואר 2012 (עמ' 4 ש' 10-11), כאשר רק ביום 30.1.12 נמסר לה מכתב פיטורים (נספח ב לכתב התביעה), בו נכתב כי הפיטורים יכנסו לתוקפם החל מיום 31.1.12.

המעביד טוען: "אני לא חולק שפיטרתי אותה אבל אני טוען שסיכמנו שהיא תסיים במועד אחר. ואז התחלנו לדבר על סיום. התאריך היה ברור. היא המשיכה בעבודה. אני ראיתי בזה תקופת עבודה נוספת שבסיומה היא הפסיקה מרצונה לעבוד." (עמ' 5 ש' 24-29).

לטענת המעביד, מכתב פיטורים נמסר לתובעת כבר ביום 16.10.11 (נספח לכתב ההגנה), על פיו סיום עבודתה נקבע ליום 31.10.11. אלא שלבקשת התובעת, הוא הסכים להמשיך להעסיקה לצורך קבלת זכאות לדמי אבטלה, לטענתו, בכפוף להסכמת התובעת להתפטר מרצון.

אין בידינו לקבל טענה זו של המעסיק. אין חולק כי התובעת פוטרה לאחר הליך שימוע שנערך לה ובעקבות אי שביעות רצון של המעסיק מתפקודה.

העובדה שהמעביד הסכים להמשיך ולהעסיק את העובדת בפועל, עד לסוף חודש ינואר 2012, אין בה כדי לשנות דבר לעניין זכאות התובעת לפיצויי פיטורים.

גם לא הוכחו נסיבות חריגות/מיוחדות של הפרת משמעת, שיש בהן כדי להוות עילה להפחתת פיצויי פיטורים.

אשר על כן, אנו קובעים כי התובעת תהא זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 6,300 ₪. עם זאת, בשל המחלוקת הכנה והממשית בדבר עצם הזכאות, אנו מפחיתים את פיצויי ההלנה ומעמידים אותם בגובה הפרשי הצמדה וריבית חוקית בלבד, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

עם זאת, אנו קובעים כי התובעת אינה זכאית לתמורת הודעה מוקדמת. הוכח כי לאחר שנמסר לתובעת על פיטוריה, בחודש אוקטובר 2011, ביקשה התובעת כי אלה יכנסו לתוקפם במועד מאוחר יותר, וכך נעשה (ר' עדות התובעת עמ' 5 ש'7-12, עדות המעביד עמ' 5 ש' 27-29). למעשה שוכנענו, כי מועד הפיטורים הוסכם בין הצדדים ועל כן, אין מקום לפסוק לזכות התובעת "תמורת הודעה מוקדמת".