ד"מ 42191-03-15

1.לבית הדין הוגשה תביעת מר Hagos Soltane (להלן: "התובע") כנגד מעסיקתו קרל ברג ייצור ושיווק נקניק ובשר (2000) בע"מ (להלן: "הנתבעת"). התובע עתר לסעד בסך 10,997 ₪ (קרן) עבור פיצויי פיטורין (הפרשות), דמי הודעה מוקדמת, דמי חופשה, דמי חגים, הפרשות פנסיוניות ועוגמת נפש.

במסגרת הדיון ביום 25.05.2016 הגיעו הצדדים להסכמות: התביעה לדמי חגים נמחקה, במידה וייקבע שהתובע זכאי לרכיב הפרשות לפנסיה ופיצויים, הסכומים הם: הפרשות לפנסיה 751.64 ₪, הפרשות לפיצויים 754.22 ₪. עוד הסכימו הצדדים כי סכום פדיון החופשה לו זכאי התובע הוא בסך של 1,790 ₪ (עמ' 14 ש' 8). הנתבעת טוענת כי יש לקזז סכום זה בגין הודעה מוקדמת, שחב לה התובע.

2.העובדות הנחוצות לענייננו כפי שהן עולות מן המסמכים והעדויות:

א.התובע אזרח אריתראה השוהה בישראל.

ב.הנתבעת, חברה לייצור ושיווק נקניקים.

ג.התובע עבד בנתבעת החל ב – 10.04.2012 ועד לחודש 01.2013 כשוטף כלים ואח"כ כפועל ייצור.

ד.לתובע שולם שכר שעתי.

ה.התובע התפטר מעבודתו ב-01.2013.

דיון והכרעה

3.נסיבות סיום יחסי העבודה והתביעה לעוגמת נפש  - אין מחלוקת כי התובע התפטר. לטענתו עובד אחר נהג להציק לו ואף הרביץ לו, הוא הודיע על כך למעסיקיו אך הללו לא פעלו להפסקת האלימות. בסופו של דבר נאלץ לעזוב בשל ההצקות ועל כן יש לראות בו כמי שהתפטר בנסיבות שבהן אין לדרוש מעובד להמשיך בעבודתו בהתאם להוראת סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.

הנתבעת מכחישה כי נמסרה לה הודעה כלשהי בנוגע לאלימותו של העובד האחר, מאחר ולא ידעה על כך לא יכלה לטפל בעניין. התובע התפטר ובמפתיע והיא עותרת לקיזוז דמי הודעה מוקדמת שעל התובע לשלם לה מכל סכום שייפסק לטובתו, ככל שייפסק.

4.מצאנו את עדות התובע לא אמינה כפי שנפרט להלן. בכתב התביעה (סעיף 7) טען התובע כי סבל "באופן יומיומי" מהצקות בלתי פוסקות מידיו של דימה שבמחיצתו עבד במחלקת הנקניקים. בתצהירו (סע' 5-6) טען התובע סבל באופן יומיומי מהצקות מידיו של עובד בשם קוסטה שעבד עמו במחלקת הנקניקים. לדבריו טעה כאשר קרא לעובד דימה. גם בחקירה הנגדית טען כי שמו של העובד האלים הוא קוסטה ולא דימה (ע' 5 ד' 1-2). ההסבר שניתן לבלבול בשמות אינו משכנע.