ד"מ 40651-11-13.03

בפני בקשת הנתבע (להלן: "המבקש") לביטול פסק הדין מיום 11/5/14 (להלן: "הבקשה" ו"פסק הדין" בהתאמה).

לאחר עיון בבקשה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון אשר התקיים בפני ביום 3/11/14, אני מורה על קבלת הבקשה וביטול פסק הדין מיום 11/5/14. להלן יפורטו הנימוקים להחלטתי.

1. הלכה היא כי בית הדין ייטה לבטל פסקי דין שניתנו בהעדר התייצבות על מנת ליתן לצדדים את יומם ולאפשר להם לטעון טענותיהם לגופו של עניין. הדברים נכונים אף אם ניתן פסק הדין כתוצאה ממחדלו הרשלני של צד, אשר לא הגיש כתב הגנה או לא התייצב לדיון.

2. כך נקבע כבר בדבע נב / 155 - 9 סולתם בע"מ נ' חנניה אסרף פד"ע כד 279, מפי כב' הנשיא דאז, השופט גולדברג, אשר בפניו הונחה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, נוכח מחדלו של בעל הדין:

   "הדין וההלכה הם כי גם שעה שהיו מחדלים מצד בעל דין או בא-כוחו, יישמע הדיון לגופו תוך קביעת פיצוי בהוצאות: "אכן ראוי כי בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות, יעדיף בית-המשפט חרף מחדלי בעל הדין, את השגת מטרתו העיקרית - לעשות משפט וצדק, על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת" (בש"א356/89, בע' 29; בעקבות ע"א 32/83, בע' 438)".

    

3. ברוח דומה פסקה גם כבוד הנשיאה, השופטת נילי ארד, עת הונחה בפניה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות הנתבע, בע"ע 1462/02 רולס יוסף בע"מ אדריכלים נגד חוסטצקי, (5/1/03), פורסם בנבו:

   "בית-דין זה חזר ושנה לא אחת, כי בפגם של פרוצדורה אין כדי לפגוע בזכות החוקתית של מיצוי הדין, ומרכיב מהותי הימנה היא זכותו של בעל דין להביא את גרסתו בפני בית-הדין, בטרם הכרעה. אכן, ייתכנו גם ייתכנו מקרים בהם התנהגותם של בעלי הדין, או מי מהם, תחייב הפעלתה של הסנקציה הקבועה בתקנה 49 לתקנות. אולם, אין לדבוק במורה הדרך הפורמאלי בלבד, אלא ליתן את הדעת לכלל נסיבותיו של המקרה, באופן שהצדק לא רק ייעשה, כי אם גם ייראה.

   בענייננו, כאמור, אין נסיבות המקרה בכללותן מצדיקות סגירת דלתות בית-הדין בפני החברה ושלילת זכותה למיצוי הדין."

    

4. מצאתי כי גם במקרה דנן אין מקום לחרוג מההלכה האמורה, זאת בפרט לאור טענות המבקש כי מועד הדיון שמקבע ליום 11/5/14 לא הובא לידיעתו, אלא לאחר שהתקבל אצלו פסק הדין.