ד"מ 36872-07-14 דינה אלנברג נ' עירית חדרה

1.לפני תביעתה של הגברת דינה אלנברג ("התובעת") להחזר כספי תגמולים אשר הופרשו על ידי מעסיקתה בתקופה הרלוונטית לתביעה, עיריית חדרה ("הנתבעת" או "העירייה") ונוכו משכרה לקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה.

העובדות העומדות ביסוד התביעה

2.התובעת ילידת 1950, התקבלה לעבודה בעירייה ביום 7/11/1995, והועסקה במעמד של עובדת זמנית עד חודש פברואר 1997, אז התקבלה לעבודה במעמד של עובדת קבועה.

3.בשנים 1995 עד 1997 בוטחה התובעת, באופן זמני, בפנסיית יסוד בקרן מבטחים הוותיקה ("קרן מבטחים").

4.עת הועברה התובעת למעמד של עובדת קבועה בעירייה, הופסק ביטוחה בקרן מבטחים. החל משנת 1997 בוטחה התובעת בפנסיה תקציבית.

5.מחומר הראיות עולה כי ביום 17/6/1997 פנתה העירייה לקרן מבטחים בבקשה להעברת כספים – תגמולים חלק עובד וחלק מעסיק – שנצברו בגין זכויות של עובדים זמניים שהתקבלו כעובדים קבועים. שמה של התובעת נכלל ברשימת העובדים האמורה, כעולה מנספח ב' לכתב התביעה.

6.אין חולק, כי בשנת 1997 קרן מבטחים החזירה לעירייה את מלוא ההפרשות שבוצעו עבור התובעת (הן חלק עובד והן חלק מעסיק), בסכום כולל של 2,419 ש"ח (מוצג ת/1; אישור קרן מבטחים מיום 26/11/1997 – נספח ב' לכתב התביעה).

7.במסגרת תכנית הבראה פרשה התובעת מעבודתה בנתבעת, בחודש אוגוסט 2000. בהתאם להסכם הפרישה מיום 23/11/2000 (מוצג נ/1), שולמו לתובעת פיצויי פיטורים מוגדלים עבור מלוא תקופת העבודה בעירייה, משנת 1995 ועד 2000.

8.לאחר פרישתה מהעבודה בנתבעת המשיכה התובעת לעבוד כעובדת הוראה, ופרשה לגמלאות עם הגיעה לגיל 62, בחודש דצמבר 2012.