ד"מ 36832-04-13

התובע, אזרח אריתראה, הגיש תביעה זו בגין תקופת עבודתו בנתבעת. לטענתו, לאחר למעלה משנת עבודה בנתבעת, הוא פוטר ועל כן זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. בנוסף, במהלך תקופת עבודתו לא שולמו לו מלוא זכויותיו: שכר עבודה, חופשה, הבראה, חג ופנסיה.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

לטענת התובע בכתב התביעה, הועסק בנתבעת החל מיום 8.4.10 ועד לחודש ספטמבר 2011. בתצהירו טען כי עבד עד סוף חודש נובמבר 2011 (וראה גם סע' 25 לתצהיר). הנתבעת לעומת זאת טוענת בסע' 6 לכתב ההגנה ובסע' 12 לתצהיר הנתבעת כי התובע הועסק אצלה מחודש 9/10 ועד 7/11, בלבד (יצוין כי בסע' 19 לכתב ההגנה נטען כי התובע עבד מחודש 9/10 ועד חודש 9/11). לטענת הנתבעת במקביל לעבודתו אצלה, עבד התובע אצל מעסיקים אחרים.

לטענת התובע הוא השתכר 24 ₪ לשעה, 23 ₪ בגין שכר עבודה ועוד שקל עבור נסיעות (עמ' 10, ש' 13). הנתבעת הציגה תלושי שכר המעידים על תשלום שעתי בגובה שכר המינימום. התובע טוען כי לא קיבל כלל תלושי שכר וכי כאמור, השכר שקיבל בפועל גבוה בהרבה מזה הנקוב בתלושי השכר: בעוד שהתלושים מעידים על שכר נטו בסך 2,000-3,000 ₪ על פי רוב (למעט חודש 7/11 בו קיימים לכאורה תשלומי הבראה וחופשה), הרי ששכרו נטו לא פחת מ-5,000 ₪ ואף הגיע לכדי 8,300 ₪.

בכתב התביעה טען התובע כי עבד בממוצע 250 שעות בחודש בשנה הראשונה לעבודתו. בתצהירו טען כי ב-14 החודשים הראשונים לעבודתו עבד יותר מ-10 שעות ביום ולאחר מכן הופחתה משרתו, נוכח מעבר לפרויקטים אחרים של הנתבעת (סע' 5 לתצהירו). התובע טען בעדותו כי הנתבעת הפחיתה משעות עבודתו 30 דקות (עמ' 9, ש' 15), אך לא העלה כל טענה כי לא קיבל הפסקה וכי ההפחתה האמורה אינה בדין.

הנתבעת טענה מנגד כי תלושי השכר משקפים גם את היקף עבודתו של התובע, שלא עלה על 50% משרה.

למרות שבכתב התביעה טען התובע כי פוטר מעבודתו, הרי שבתצהירו טען כי התפטר לאחר שהנתבעת סיפקה לו עבודה בהיקף נמוך מזה שהורגל לו בחודשי עבודתו הראשונים ואף לא שילמה לו שכר משך שני חודשים (סע' 5). הנתבעת טוענת מנגד כי התובע חדל להגיע לעבודה ללא הודעה מוקדמת או התראה (סע' 12 לתצהיר הנתבעת).

ההליך שבפני

לאחר שביום 20.11.13 ניתן פסק דין בהעדר התייצבות הנתבעת, אשר בוטל בהחלטה מיום 5.1.14, התקיים ביום 18.12.14 דיון הוכחות. בדיון נשמעה עדותו של התובע מחד ושל מר וגדני אבי, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים סמנכ"ל בנתבעת, מאידך.

לאחר הדיון ביקשה הנתבעת לצרף ראיות נוספות ובהחלטה מיום 19.1.15 נעתרתי לבקשה להגשת הראיות, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות. התובע קיבל אף הוא שהות להגיש תצהיר משלים המתייחס לראיות שצורפו והוא עשה כן ביום 17.2.15.

הצדדים לא ביקשו לחקור על אודות התצהירים המשלימים, אלא הגישו סיכומים בכתב.