ד"מ 35818-12-14 לב נ' ויצו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות

להלן החלטה בבקשת התובע לתקן את תביעתו:

1.התובע הגיש בעצמו תביעה שעל פי סכומה נותבה למסלול של "דיון מהיר". הצדדים זומנו לישיבת גישור ובסופה התובע הודיע כי הוא מבקש לתקן את כתב התביעה וניתנה לו ארכה להודיע כיצד הוא מבקש להמשיך בהליך.

2.חלף הודעה, הוגשה הודעה על הגשת כתב תביעה מתוקן בסכום של כ – 200,000 ₪, בעילות שונות ונוספות על העילות שפורטו בכתב התביעה המקורי.

3.הנימוק המרכזי לתיקון כתב התביעה הוא העובדה כי התובע פנה לבית הדין בהיותו לא מיוצג וסבר שיוכל לתבוע בעתיד בגין עילות נוספות שלא פירט בתביעתו המקורית.

4.על פי ההלכה הפסוקה, ככלל ולמעט במקרים חריגים ינקוט בית הדין לעבודה גישה ליברלית, וככלל, ייעתר לבקשות לתיקון כתב התביעה מקום בו הבקשה אינה לוקה בשיהוי, הוגשה בתום לב, הנזק לצד האחר ניתן לפיצוי בכסף ומקום בו יהיה תועלת בתיקון לבירור הפלוגתאות (בר"ע (ארצי) 14760-03-12 אפלברג – מכון היהלומים הישראלי בע"מ, 15.7.12).

5.הגם שהתובע לא פעל על פי החלטת בית הדין ואף כאשר פנה לבית הדין באמצעות ב"כ, לא הוגשה בקשה מנומקת לתיקון כתב התביעה, אלא התובע הסתפק בהודעה על תיקון התביעה, אני סבורה כי כל מחדלי התובע יכולים למצוא מענה בפסיקת הוצאות ואין לדחות את בקשתו לתקן את התביעה רק מטעם זה.

6.איני סבורה כי העובדה שהתובע לא היה מיוצג עת הגיש את התביעה לראשונה, מהווה נימוק שלא להשית עליו הוצאות. התובע יכול היה להקדים את הפניה לייעוץ משפטי להגשת התביעה. העובדה שבחר לא לעשות כן, משיקוליו הוא, גרמה לטרחה ולבזבוז זמן ומשאבים אצל הנתבעת, שהגישה כתב הגנה בגין תביעה שהתובע אינו עומד עליה כיום ואף התייצבה לדיון בבית הדין, וראוי לפצותה על כך.

7.סוף דבר –

א.כתב התביעה המתוקן מתקבל והמזכירות מתבקשת לסרוק אותו לתיקיה המתאימה.

ב.התובע ישא בהוצאות הנתבעת בגין תיקון כתב התביעה והתייצבותה לדיון, בסך 3,500 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.