ד"מ 34347-09-15

מונחת לפניי בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף ולחילופין לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה.

הנתבעת טוענת כי התובע לא צירף לכתב התביעה ראיות כלשהן לתמיכה בטענותיו. בבירור שבוצע אל מול מרכז התעסוקה ביו"ש עולה כי, התובע לא עבד כלל אצל הנתבעת בין השנים 2010-2012 כפי שנטען בתביעה. בשנים אלו, עבד התובע אצל 4 מעסיקים שונים. הנתבעת מוסיפה כי לא התקיימו בינה לבין התובע יחסי עבודה וכי לא העסיקה אותו בזמנים הרלבנטיים לתביעה.

בנוסף, הנתבעת מבקשת לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה מן הנימוק שנתבעים ישראלים לא יכולים לגבות את ההוצאות שנפסקות לטובתם מתובעים תושבי הרשות הפלסטינית.

התובע מתנגד לבקשה. התובע מצרף לבקשה תדפיס רישיונות מיום 10.12.15 אשר הופק באמצעות מרכז התעסוקה ולפיו הנתבעת הנפיקה עבור התובע רישונות עבודה בין התאריכים 11.03.2010 ועד ליום 24.06.14. התובע טוען כי מדובר בראשית ראיה לגבי העסקתו בנתבעת.

כתב התביעה הוגש עוד ביום 20.09.15. בכתב התביעה נטען כי התובע הועסק על ידי הנתבעת במשך 3 שנים ו-8 חודשים החל מחודש 01/09 ועד לפיטוריו ביום 18.10.12. במסגרת התביעה התובע דורש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר מינימום וזכויות סוציאליות נוספות. לכתב התביעה צורפו רישיונות עבודה תחת שם הנתבעת ותדפיס רשיונות עבודה לתקופה מ- מרס 2012 ועד יוני 2014.

בהתאם לתקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 ימחק בית הדין על הסף כתב טענות, בין היתר, כאשר "אין הכתב מראה עילה". נקודת המוצא לדיון בבקשה למחיקה על הסף היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע כאשר על בית הדין לבחון את השאלה האם יש בעובדות שנטענו בכתב התביעה כדי להצמיח את הסעד שהתבקש בו.