ד"מ 31266-12-13 סבטלנה בלגראי נ' טופ אי.טי. (בי.פי.אם נולדג') בע"מ

התובעת (להלן גם: "העובדת") הועסקה אצל הנתבעת (להלן גם: "המעביד") תקופה של 17 חודשים שהסתיימה ביום 2.10.13, לפי "משכורת קובעת" בסך 13,000 ₪.

העובדת עותרת לחיוב המעביד בהחזר "קיזוז ימי חופשה", הפרשות לקופת גמל והחזר "קיזוז מפיצויי פיטורים" בגין נזקים לרכב ליסינג שהיה בשימוש התובעת.

"קיזוז חופשה":

אין חולק כי המעביד קיזז משכרה האחרון של התובעת סך של 2,954 ₪ בגין ניצול ימי חופשה ביתר.

הנטל לקיזוז ימי חופשה או תשלום של ימי חופשה ביתר מוטל על המעביד.

לא הוצג פנקס חופשות ולא הוכח מספר ימי החופשה לפי הטענה כי שולמו ביתר (ר' לעניין זה עדות המעביד- עמ' 4 ש' 1-2) .

מאחר והנטל מוטל על הנתבעת והיא לא הרימה את הנטל, אנו מקבלים את תביעת התובעת לזכאות ל"החזר קיזוז ימי חופשה" בסך של 2,954 ₪.

"הפרשות לגמל":

לדברי התובעת, עפ"י הסכם העבודה בין הצדדים (נספח א' לכתב התביעה) שכרה לעניין הפרשות לגמל ופיצויים היה צריך לעמוד על 80% משכר הברוטו המוסכם, כאשר ההפרשות היו אמורות להתבצע ממועד תחילת ההעסקה. בפועל, המעסיק החל להפריש עבורה רק לאחר כ-5 חודשי העסקה ומשכר נמוך יותר.

ואולם, התובעת הודתה, ועל כך גם אין חולק, כי על פי סעיף אחר בהסכם העסקתה (סע' 2.5), שכרה היה נמוך יותר בגין רכב צמוד שהועמד לרשותה. לטענת התובעת, חרף זאת, היה מקום להפריש גם בגין רכיב הרכב.

כאמור, ההפרשות בוצעו עפ"י הסכם ההעסקה והסכמתה המודעת מראש של התובעת כי בגין הרכב, שכר הבסיס יופחת, וכך נעשה.