ד"מ 29202-12-13

1.בפנינו כתב תביעה שהגישה התובעת עצמה (ביום 15/12/13) לתשלום פיצוי פיטורין והודעה מוקדמת לאחר שעבדה לטענתה אצל הנתבעים בתקופה 08/12/13-31/07/11 (שנתיים וחמישה חודשים).

טוענת התובעת כי היו חילופי מילים בינה לבין המעסיקים, שנוגעים לתנאי העבודה, הופר ההסכם הראשוני, לא היתה מוכנה שינצלוה יותר ולכן פיטרו אותה.

עוד טענה כי השתכרה 300 ₪ ליום.

התובעת עתרה לפ"פ בסך 9,352.5 ₪ ולהודעה מוקדמת (12 יום) בסך 3,600 ₪.

2.בהגנתם טענו הנתבעים מקדמית כי הסמכות העניינית בתביעה אינה לביה"ד, משרכשו מהתובעת, עובדת עצמאית, מעת לעת, טיפולים הוליסטיים ומשלא שררו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, וכי התביעה נולדה כנקמה משהפסיקו לרכוש שירותיה, לאחר שהעלתה המחיר לשירותיה.

אין הם חייבים דבר לתובעת.

הנתבעים, רופאי שיניים והתובעת, מטפלת הוליסטית והילרית, אותה הם הכירו דרך לקוח שלהם משנת 2011.

בשל אירועים שונים שעברו, טיפלה התובעת בהם, בבני ביתם ובביתם (בנתבע, בבנם, בחתול, בבית) ובגין כל טיפול שילמו לה 300 ₪ במזומן. הקשר בין הצדדים אומנם היה רציף, אך הטיפולים היו לפי צורך, לא קבועים ולא באופן שבועי (הנתבעים מפרטים המצב שהיה).

בסוף שנת 2013 הודיעה להם התובעת כי עברה דירה למקום מרוחק יותר ולאור ההוצאות הרבות שלה היא מעלה את עלות הטיפול כפול מהמחיר הקודם, למחיר גבוה יותר ולפיכך הודיעו לה הנתבעים כי הם מוותרים על קבלת הטיפולים ממנה, מה גם שלאור מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד במחיר שלה. התובעת התרגזה מאד; הנתבעים ביקשו מהתובעת המפתח לדירתם, על מנת שלא תכנס לטהר דירתם (צרפו ההודעה). הנתבעים הופתעו מהתביעה, שהרי הקשר בין הצדדים היה כקשר עם שירותי סַפָּר/ שירותי כושר, וזוהי תביעה בחות"ל ובניצול לרעה של הליכי בימ"ש והעדר אגרה.

3.ביום 08/06/14 התקיים דיון מוקדם.

משלא הושגה, כהודעת ב"כ הצדדים, הסכמה נקבע להוכחות.

לאחר החלטה שניתנה (מיום 13/07/14),הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית שלה ותצהיר עדות הגב' עינת תם (חברה קרובה מזה 12 שנה; "החברה") הנתבעים הגישו תצהיריהם.

לבקשת התובעת הוזמנה כעדה הגב' לימור ניקנם (שכנה של הנתבעים; "השכנה").

ביום 28/10/14 נשמעו בפנינו עדויות הצדדים ובתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם.