ד"מ 28921-10-15

1.התובעת טוענת בתביעה שבפנינו כי הועסקה אצל הנתבעת כמאבטחת חמושה באתרי עבודה שונים, מראשית אפריל 2012 ועד יוני 2014, עת פוטרה (ס' 5 לתביעה ובניגוד לס' 4 בו צויין כי עבדה מאפריל 2013). 

עם קבלתה לא נערך עמה הסכם עבודה ולא ניתנה לה הודעה על תנאי העבודה.

שכרה היה שונה בין אתר לאתר ובניגוד לדין.

התובעת הועסקה בממוצע 199 ש"ע בחודש, כשהנתבעת התייחסה לכל אתר בנפרד וכך, ש"נ שולמו לה כשעות רגילות; כך שונו תנאי עבודתה חד צדדית.

במאי 2014 הודיעה לה הנתבעת כי תועסק במפעל "כתר" במשמרות עד 24:00, באופן שלא איפשר חזרה בטוחה לביתה שבאריאל, כשגם קב"ט המפעל לא הסכים לכך. כשהלינה על כך, זומנה מיד לשימוע, ללא הזמנה כתובה כנדרש בדין, ליום 09/06/2014, ולאור חוסר הסכמה לשינוי בעבודתה – פוטרה מיידית. בתלוש יוני נערך עמה גמ"ח חלקי.

התובעת עותרת לשכר ש"נ (15,911 ₪), פדיון חופשה (521 ₪), חלף הודעה מוקדמת (3,223 ₪), השלמת פ"פ (3,793 ₪) וסה"כ 23,449 ₪.

2.הנתבעת בהגנתה עתרה לדחיית התביעה:

התובעת הועסקה מ-04/2012 ועד 6.6.14, עת החליטה להתפטר (סה"כ כ-26 חודש); במהלך התקופה הועסקה במשמרות משתנות, בהיקף ממוצע של כ-86%. עם קבלתה לעבודה קיבלה הודעה על תנאי עבודה, כשמעולם לא פנתה להלין על טעויות בשכרה, ששולם לה כדין.

בשל שינויים בצרכי האבטחה במתקן בו שובצה, שהובהרו לה בשיחה מ-09/06/2014, ביקשה התובעת שלא להמשיך להשתבץ ומשכך הוצעו לה מספר אפשרויות, תוך שישמרו תנאי העסקתה ושכרה. משסירבה, התפטרה מיידית, וללא הודעה מוקדמת (לקיזוזה עתרה הנתבעת). בהתאם, אף אינה זכאית לפ"פ.

דוחות הנוכחות שצרפה לתביעה הוכנו ע"י התובעת בדיעבד, לא נחתמו ולא אושרו ע"י הנתבעת. לתובעת שולם שכר לפי שעות עבודתה ואין מקום לתביעה באומדנא.

משעבדה במשמרות של 5 ימים בשבוע, בהתאם לוותקה, היקף משרתה, ושכרה – היתה זכאית ל-18 ימי חופשה בסך 3,420 ₪ ומשקיבלה לאורך תקופת עבודתה 4,332 ₪, משכך, קיבלה ביתר 912 ₪, לקיזוזם עתרה.

לתובעת שוחררו כל פ"פ שהופקדו עבורה ולכל היותר, זכאית היא לסך 8,449 ₪ לתקופת עבודתה.

3.התובעת העידה בפנינו ב- 20/09/2016 ומטעם הנתבעת העיד מר שגיא יום-טוב (מנהל הסניף בו הועסקה התובעת; "שגיא").

התובעת סיכמה טענותיה בתום הדיון.