ד"מ 25820-05-14

לפנינו תביעה לתשלום שכר עבודה מולן, דמי נסיעות, פדיון חופשה והפרשות לפנסיה, שהתנהלה במסגרת של "דיון מהיר".

לטענת התובעת היא עבדה אצל הנתבעת – חברת יזמות פרויקטים בתחום הנדל"ן – כפקידה, מתאמת פגישות ומקדמת מכירות. זאת, החל מיום 19.6.2011 ועד ליום 2.10.2011, סה"כ כשלושה וחצי חודשים, חמישה ימים בשבוע.

לגרסת התובעת בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד. על אף שלא סוכם שכר עבודה, היא זכאית לקבל, לכל הפחות, שכר מינימום במשק, בהתאם להוראות חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987.

התובעת קיבלה בגין עבודתה פעם אחת 1,000 ₪ ופעם נוספת 2,000 ₪ בלבד.

התובעת דרשה בתביעתה לחייב את הנתבעת בתשלום שכר עבודה לפי סך של 6,000 ₪ לחודש (בהפחתת הסכום ששולם לה), פדיון חופשה, דמי נסיעות והפרשות לפנסיה, לפי 10% (לגבי דרישה זו לא ציין ב"כ התובעת מהו המקור הנורמטיבי לזכאות ונראה כי הדרישה נזנחה).

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין התובעת. התובעת הייתה מתווכת עצמאית ותמורתה הייתה לפי עמלות בלבד. היא לא שימשה כלל כפקידה של הנתבעת.

לגבי הסכום ששולם לתובעת, סך של 3,000 ₪ - לגרסת הנתבעת מדובר בעזרה שניתנה לתובעת עבור אמהּ, שאמורה הייתה להתקזז מן העמלה שתקבל התובעת לכשתסגור עסקה - דבר שלא קרה. התובעת ביקשה כספים נוספים כעזרה, שלא ניתנו לה, ונסעה לתקופה ממושכת לחו"ל (אוסטרליה).

בדיון שהתקיים לפנינו העידו התובעת, מנהל הנתבעת מר צורי סעדה (להלן: "צורי") ובנו מר קובי סעדה (להלן: "קובי"), המנהל חברה בשם "קדם סער גרופ" - חברת תיווך שמשרדיה נמצאים במשרדי הנתבעת ושמספקת לה שירותי תיווך. קובי מציג את עצמו כסמנכ"ל הנתבעת, למרות שאינו ממלא תפקיד רשמי בנתבעת.