ד"מ 25705-02-14 גל - אמידי בע"מ נ' איליה רחמן

1.בפניי בקשה לתיקון כתב התביעה.

2.כתב התביעה המקורי כולל דרישה לזכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו של התובע אצלת הנתבעת, ובכלל זה דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות, פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. בכתב הגנתה, טענה הנתבעת כי התובע היה עובד עונתי וכי לא חלה רציפות בתקופת עבודתו כך שהוא אינו זכאי לזכויות הנתבעות.

3.ביום 11.6.14 התקיימה ישיבת גישור אשר לא הביאה את הסכסוך לידי גמר.

4.במסגרת הבקשה הנוכחית, מבקש התובע למחוק את רכיב פדיון החופשה וכן להוסיף רכיב בגין החזר הוצאות, שכן לטענתו לא שולמו לו מלוא הוצאות הנסיעה מביתו אל מקום העבודה. מנגד, טוענת הנתבעת בתשובתה כי מלוא הוצאות הנסיעה שולמו לתובע כפי שעולה מתלושי שכרו.

5.דיון והכרעה:

א.תקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת כי בידי בית הדין שיקול דעת רחב לעניין תיקון כתבי טענות כך שבית הדין רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין או להורות לו לתקן את כתבי טענותיו.

ב.בתי הדין לעבודה אימצו גישה ליברלית בכל הקשור לתיקון כתבי טענות והם מאפשרים זאת (ואף יורו על כך מיוזמתם) כל אימת שנראה כי התיקון יתרום להעמדת מכלול המחלוקות הרלבנטיות בפני בית הדין, ובכך יתרום לבירור האמת באופן ממצה ויעיל. עוד נקבע, כי בית הדין יאפשר תיקון תביעה מקום בו התיקון לא יגרום לצד השני נזקים שאינם ניתנים לתיקון על דרך פסיקת פיצוי כספי.