ד"מ 24606-05-13

1.לפני תביעתה של התובעת, עובדת זרה אשר הועסקה כמטפלת סיעודית של מר דוד קנדיל ז"ל (להלן: "המנוח"), לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה וסיומה.

בנוסף, בפני ערר על החלטת כב' הרשמת ריכטמן שניתנה ביום 9.12.13, בה חוייבו הנתבעות בתשלום הוצאות בשל אי התייצבותן לדיון.

2.התובעת הועסקה כמטפלת סיעודית של המנוח מיום 20.11.10 ועד למועד פטירתו ביום 23.1.12, דהיינו, במשך שנה ושלושה חודשים.

3.הנתבעות הינן בנותיו של המנוח.

התביעה הכספית

טענות הצדדים

4.לטענת התובעת, היא עבדה כמטפלת סיעודית של המנוח ועבודתה הסתיימה עם פטירתו.

לטענתה, הנתבעות הינן יורשות טבעיות של המנוח והינן מוטבות על פי צוואה שצורפה לתצהירן.

התובעת טענה כי הנתבעות לא המציאו לה העתק מחוזה העבודה ותלושי שכר בניגוד לחובתן על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב – 2002 וחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 ועל כן יש לחייבן בתשלום פיצוי בסך 1,000 ש"ח בגין הפרת חובתן. טענה זו נזנחה בסיכומים ועל כן, מתייתר הדיון בה.

בנוסף טענה כי במהלך תקופת עבודתה, לא שולם לה שכר המינימום הנדרש והיא לא קיבלה את מלוא הזכויות להן היא זכאית.

לטענתה, ביום 15.6.12 היא פנתה לנתבעות בבקשה לתשלום זכויותיה אולם לא נענתה, בעוד בנו של המנוח שילם לה סך של 2,500 ש"ח.

התובעת עתרה, אפוא, לחייב את הנתבעות בתשלום הפרשי שכר מינימום בסך 300 ש"ח בגין כל חודש העסקה, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה ופדיון חופשה שלא שולמו לה.

5.הנתבעות טענו להיעדר יריבות עם התובעת. לטענתן, אחיהן, מר משה קנדיל, הוא ששכר את שירותי התובעת, חתם על הסכם העבודה עימה, שילם את שכרה ושלט על כספי המנוח וכל חוב בגין העסקתה, ככל שקיים, חל עליו.

לחלופין נטען כי ככל שהתובעת מבקשת לתבוע את יורשי המנוח, הרי שעליה לצרף את כל יורשיו, לרבות הגב' אביבה עמר ומר משה קנדיל.