ד"מ 21210-05-14 דויטש נ' הסעות אל עד בע"מ

1.בפנינו כתב תביעה שהגיש התובע, נהג הסעות בנתבעת, בו עתר לתשלום זכויות שלאחר תקופת העבודה.

יצויין מיד כי כתב התביעה נוסח באופן מבולבל, עד כי קשה לדעת מהן טענות העובדה, או להבין החישובים.

עם זאת, נתייחס לעובדות כפי שהוכחו בעדויות שבפנינו ובעיקר, באסמכתאות שהוגשו.

2.הנתבעת הכחישה מכל וכל הנטען בתביעה, הפנתה לחוסרים שבתביעה, שאינה ברורה ובהתאם משעבד ב - 2 תקופות שונות וללא רצף – אין קמה לו זכאות לרכיבים הנטענים ולא ברור חישוב הזכאות.

3.ביום 24.3.15 העיד בפנינו התובע.

מטעם הנתבעת העיד מנהלה, מר מישל אברג'יל ("המנהל").

4.ולהכרעתנו

א.מהמסמכים שבפנינו (ת/3) עולה כי התובע הועסק בנתבעת ב-2 תקופות מ-2.11.11 ועד יוני 2012 כולל (יצויין כי בתלוש יולי 2012 שולמו הפרשים (18 שעות עבודה – כמצויין ע"ג תלוש 5.12 כי יש לשלם הפרשים כאמור, באישור המנהל); ומ - 26.2.13 ועד 11.13 כולל.

("התקופה הראשונה"; "התקופה השנייה")

אין בפנינו אסמכתא כלשהי לתקופה שביניהם, למעט טענת התובע (כעולה ממכתב ההסתדרות מ - 1.4.14; ת/4) כי התובע עבר ניתוח לב ושהה 6 שבועות בחופשת מחלה. (ונציין – הפער בין התקופות אינו 6 שבועות).

בפנינו לא הוגשה אסמכתא כלשהי להעדרות עקב מחלה בין 2 התקופות וממילא, גם בתלושי השכר צויין בתקופה השנייה, כי החל עבודתו ב - 26.2.13.

בהתאם, לאור תקופת העבודה הראשונה, הפער בינה לתקופה השנייה והעדר אסמכתא "הקושרת" בין התקופות, בין התובע כעובד, לנתבעת כמעסיקה – אין חולק כי עפ"י דין, עסקינן בהעדר רציפות (ס' 2 לחוק פ"פ), משתקופת הנתק היא מעל 6 חודשים ומשהחל התקופה השנייה ב - 26.2.13.

הנה כי כן – ברי כי לתקופה הראשונה יכול שיהא זכאי אך לזכויות הרלוונטיות לתקופה כאמור, בהתאם להקף משרתו.

באשר לתקופה השנייה בה החל לעבוד ב - 26.2.13 וסיים בנובמבר 2013 – הציג התובע תעודת מחלה מ-9.3.14 לתקופת מחלה 7.12.13 - 9.3.14 סה"כ 93 ימי מחלה.