ד"מ 20658-10-13

לפני בקשת הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת") לחייב את התובע (להלן: "המשיב") להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה בתביעה דנן (להלן: "הבקשה").

המשיב הגיש תביעה ע"ס של כ-10,797 ₪ ₪ כנגד המבקשת וכנגד נתבע 1. במסגרת התביעה נתבעים, בין היתר, שכר עבודה, פדיון חופשה והחזר הוצאות נסיעה.

ביום 6/7/14 ניתן פסק דין המוחק את התביעה, מחמת אי התייצבותו של המשיב לדיון (להלן: "פסק הדין"). פסק הדין השית על המשיב הוצאות בסך של כ-1,000 ₪.

המשיב הגיש בקשה לביטול פסק הדין וכן בקשה לפריסת תשלום ההוצאות לתשלומים. פסק הדין בוטל, תוך חיוב המשיב בהוצאות בסך 900 ₪.

המבקשת טוענת כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים ומשכך יש לדחות את התביעה נגדה מחמת היעדר יריבות והיעדר עילה. לטענת המבקשת המשיב היה עובד של הנתבע 1, אשר שימש כקבלן משנה של המבקשת.

המשיב מנגד טען בבקשה לביטול פסק הדין בפירוט כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק בינו לבין המבקשת.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לבקשה ובכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין מצאתי כי דין הבקשה להידחות. להלן אפרט טעמיי.

טענות הצדדים

לטענת המבקשת סיכויי התביעה קלושים. בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק ומשכך אין למשיב כל עילה נגד המבקשת. עוד טוענת המבקשת כי תתקשה בגביית הוצאותיה שכן המשיב פנה בבקשה לפריסת תשלום ההוצאות שנפסקו במסגרת פסק הדין. בנוסף, טרם שולמו הוצאות הביניים שנפסקו לחובת המשיב, חרף חלוף המועד.