ד"מ 16751-09-14.24

בפני בית הדין בקשת התובע להגשת כתב תשובה לכתב ההגנה. התובע (שאינו מיוצג בתיק) טוען כי כתב ההגנה מכיל מסמכים ו/או טענות הראויות להתייחסות במסגרת כתב תשובה.

הנתבעת מתנגדת לבקשה ועומדת על הוצאותיה.

הליך הגשת כתב תשובה אינו קיים בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 ככל שברצונו של תובע להגיש כתב תשובה עליו להגיש בקשה מתאימה לבית הדין האזורי, ולבית הדין שיקול הדעת אם להתיר הגשת כתב תשובה, כמבוקש, אם לאו.

כתב התשובה מוגש כדי להגיב על טענות בלתי צפויות שהועלו בכתב ההגנה וכדי להעלות בפני בית המשפט עובדות חדשות שיש בהן כדי להשיב על הגנת הנתבע. בדרך זו יוכל התובע ליטול מטענות הנתבע את העוקץ שבהן, היינו תוצאה משפטית העלולה לנבוע מן ההגנה, אם יישארו דברי הנתבע ללא תשובה [ע"א 7261/97 שהרבני נ' שבירו, פ"ד נד(4) 464 והאסמכתאות שם; זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, סעיף 223.] (ברע (ארצי) 168/09 ‏ ‏פופקוב יורי נ' פתרון ר.ש.ת. בע"מ ניקוי ואחזקת שטיחים וריפודים, ניתן ביום 15/3/2009).

לאחר עיון בבקשה להגשת כתב תשובה ובתגובה לבקשה, הנני קובע כי דין הבקשה להתקבל.

אומנם, הגשת כתב תשובה אינה זכות קנויה בבית הדין מאחר ואין תקנה בנושא, אולם לבית הדין שיקול דעת אם להתיר הגשת כתב תשובה.

צודק ב"כ הנתבעת כי כתב התשובה שהוגש מטעם התובע עוסק בסוגיות שאינן כולן רלבנטיות לקידום התובענה, ועדיף אילו התובע היה מתמקד אך בשאלות או בטענות הלא צפויות שהועלו בכתב התביעה והראויות להתייחסות מטעמו. אולם, כאמור לעיל, התובע אינו מיוצג בתיק, וסדרי הדין כולל ניסוח כתבי בי דין אינן במומחיותו.

לאור נימוקי הבקשה והאמור בפסיקת בתי הדין לעבודה ובשים לב לכך כי התובע אינו מיוצג, הרי שיש מקום להתיר לתובע להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה בנוסח שהוגש.