ד"מ 12637-02-17

בפני בקשת הנתבעת למחיקת התביעה או לחלופין להעברת הדיון לבית הדין האזורי המוסמך לדון בהליך. בבקשה נטען, כי מקום ביצוע עבודתו של התובע, עבודה שהיא נושא התובענה – היה בעיר אשקלון.

התובע בתגובתו טען, כי אין מקום לסילוק ההליך על הסף. אשר לסמכות המקומית, התובע עתר לכך, כי הדיון יתקיים בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. לעניין זה נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשך הדיון בבית דין זה אשר בו קל יותר לתובע לנהל את ההליך בהתחשב בעובדה, כי העתיק את מקום מגוריו לתל אביב.

ולהכרעתי:

אכן צודק התובע, כי אין מקום לסילוק ההליך על הסף שעה שניתן להעבירו לבית הדין המוסמך לדון בו.

עם זאת, איני מקבלת את טענות התובע בנוגע לסמכות המקומית. על פי תקנה 3(א) (1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן: "התקנות"), מקום השיפוט בתובענה בין עובד למעבידו שעילתה ביחסי עובד – מעביד יהא "בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה;".

הלכה היא, כי אין הצדדים רשאים להתנות על מקום השיפוט, אשר נקבע בתקנות (ע"ע 600036/97 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ נ' המועצה המקומית ערערה, [פורסם בנבו] מיום 30/7/00; בר"ע 495/09 יורי נובש נ' פלאש תאורה כחול לבן בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 31/12/09).