ד"מ 11441-05-14

ביום 10.10.15 הודיע התובע כי כנגד הנתבע 2 (להלן: הנתבע) ניתן ביום 16.04.15 צו כינוס נכסים בבית המשפט המחוזי בתיק פש"ר 21416-04-15. במסגרת צו הכינוס ניתן צו עיכוב הליכים כנגד הנתבע לפי פקודת פשיטת הרגל.

התובע הודיע על כוונתו להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה למתן היתר להמשך ההליכים כנגד הנתבע בתיק דנן.

בד בבד, התובע הודיע ביום 13.10.15 כי החנות שהיתה בבעלות הנתבעת 1 (להלן: הנתבעתו/או החברה) נסגרה וכי הנתבעת נרשמה ברשם החברות כחברה מפרת חוק. התובע סבר, אז, כי גם אם יינתן פסק דין כנגד הנתבעת, לא יהיה באפשרותו לממש את פסק הדין.

מאז ועד היום, וחרף הארכות החוזרות ונשנות, טרם ניתה החלטה על ידי בית המשפט המחוזי בעניינו של הנתבע.

כעת, ובאורח פלא, התובע מבקש כן לנהל את ההליך כנגד הנתבעת (שכאמור איננה פעילה) עד למתן ההחלטה בענייננו של הנתבע.

יוצא איפוא, שהתובע מבקש לנהל הליך סרק כנגד הנתבעת, על אף ידיעתו כי החברה כבר איננה פעילה, החנות שבבעלותה נסגרה ואף נרשמה כחברה מפרת חוק ברשם החברות, כן התובע מבקש לנהל את ההליך כנגד החברה בידיעה מלאה כי פסק הדין שיינתן כנגדה לא יתממש בסופו של יום, וזאת עד למתן החלטה בעניינו של הנתבע. כך בעצם מבקש התובע לעקוף את החלטות בית הדין לפיהן אין מקום למתן ארכות נוספות בעניינו של הנתבע, ולכך אין לתת יד.

בהחלטה האחרונה מיום 19.06.16 בית הדין האריך פעם נוספת, למרות החלטות קודמות, את המועד להגשת הודעה מטעם התובע ב- 30 ימים נוספים על מנת לאפשר לו למצות את ההליכים בבית המשפט המחוזי. כאמור, בית המשפט המחוזי טרם הכריע בבקשתו של התובע.

נוכח האמור, בשים לב למועד פתיחת ההליך והארכות החוזרות ונשנות שניתנו בתיק הן ביוזמת בית הדין והן לבקשת התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבע להימחק בהעדר אפשרות מעשית לקידומה, בהעד החלטה מפורשת של בית המשפט המחוזי כאמור.