ד"מ 10039-11-13

 1.בפנינו תביעה מתוקנת שהגיש התובע, באמצעות ב"כ, בה טען לזכויות עבודה (17,590 ₪) ופיצויי פיטורים (1,713 ₪), לאחר תקופת עבודה מ-11/09 ועד לפיטוריו ב-3/11, סה"כ 17 חודשי עבודה.

טוען התובע כי הועסק 6 ימים בשבוע בענף הבניין, קיבל כספו במזומן וכי פוטר במרץ 2011 על רקע צמצום בעבודה, יחד עם עובדים אחרים שעבדו עמו.

2.טוענת הנתבעת כי לא העסיקה את התובע וכי לא נתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים וכי אינה מכירה כלל את התובע.

הנתבעת מעסיקה עשרות עד מאות עובדים וכי היא שומרת על זכויות עובדיה ומשלמת לכל עובדיה את המגיע להם באמצעות תלושי שכר המונפקים על ידי משרד הפנים.

באשר לעובדיה, שהינם תושבי הרשות הפלסטינית – היא פונה לרשות האוכלוסין על מנת לדווח על עובד ולקבל היתר, הליך האורך שבועות עד חודשים.

עוד נטען כי התובע מנסה לקבל כספים שאינו זכאי להם על ידי הטעיית ביה"ד, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט ו"ניסיון לנצל טעות סופר מצערת, עת דיווחה פקידת הנתבעת על שם של עובד בעל שם דומה".

בשל הטעות שילמה למשרד התעסוקה זכויות סוציאליות בסך של כ- 10,000 ₪ ומיד עם גילוי הטעות המצערת פנתה אל רשות האוכלוסין לבטל הדיווח רטרואקטיבי.

טוענת עוד הנתבעת כי כתב התביעה מתבסס על מסמך אחד שצורף לתביעה שאינו ברור ושאינו קריא (הכוונה לרישיון עבודה בישראל, שמקור המסמך הוצג בפנינו בדיון), כשהתובע "התעורר" לראשונה כעבור 3 שנים ממועד סיום העסקתו, לכאורה.

3.לאחר נסיונות גישור בפני נ.צ. (21.5.14;4.1.15) הועבר למותב זה להוכחות.

ביום 20.10.15 התייצבו בפנינו הצדדים.

התובע העיד לעצמו.

מטעם הנתבעת העיד מנהלה ("המנהל"), וכן עובד בשם חוסם סדיק פרוג'י ("העובד").

בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם.