ד"ט 13058-07-14

1.תובענה לתשלום דמי טיפול ארגוני - מקצועי בהתאם להוראות סעיף 33ז' לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז – 1957 ותקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי לארגון מעבידים), התשל"ז – 1977 (להלן ובהתאמה – החוק, התקנות).

2. התובעת היא ארגון מעסיקים יציג בענפי היבוא, היצוא, המסחר והשירותים.

התובעת חתמה על ההסכם הקיבוצי בענף היבוא, היצוא, המסחר בסיטונות שהוראותיו הורחבו בצווי הרחבה שפורסמו בי"פ 2412, תשל"ח 1161 (13.2.78) ובי"פ 3539, תשמ"ח 133 (מיום 7.3.88, להלן - הצווים).

3.הנתבעת היא חברה פרטית, העוסקת ביבוא ובשיווק של תבלינים ומוצרי יסוד. מקום מושבה של הנתבעת הוא במושב בני דרום.

4.לטענת התובעת, הוכח כי הנתבעת עוסקת ביבוא ואף במסחר סיטונאי. עוד נטען, כי אף ללא קשר לעיסוק ביבוא או במסחר סיטונאי, על פי הנפסק בע"ע (ארצי) 2580-03-11 נגר - ליטוס מחשבים בע"מ, 1.3.15; להלן – פרשת ליטוס) תחום עיסוקה של הנתבעת נכנס בגדר צווי ההרחבה (מזון או תבלינים), על פי הרשימה שבנספח לצו ההרחבה.

5.לטענת הנתבעת, רק חלק קטן מעיסוקה הוא בייבוא (7%) ועל כן אין לראות בה מעסיק הפועל בענף הייבוא. בנוסף, היא אינה פועלת בסיטונאות, ואין לקבל את פרשנותה של התובעת, לפיה די במסחר, ללא אבחנה בין מסחר קמעונאי ומסחר סיטונאי, על מנת לקבוע את תחולת צו ההרחבה.

עוד נטען כי התחולה הגיאוגרפית של צו ההרחבה היא במחוז תל אביב והמרכז בלבד, בעוד שהנתבעת יושבת במושב בני דרום, ועל כן זה אינו חל עליה.

6.בישיבת ההוכחות העידו רו"ח ירון חתם, סמנכ"ל כספים באיגוד לשכת המסחר, וכן מר אילן כהן, מנהל בנתבעת ואחד מבעליה.

7.לאחר ששמענו את העדויות ושקלנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה לפיה דין התביעה להתקבל. להלן יפורטו הנימוקים למסקנה זו.