גרינברג בנימין נ' גרינברג לילי הלפרט

פסק דין

א.לפני בקשת רשות ערעור של המבקש, אשר פעל לפינויה של המשיבה מדירה ברח' אלונים 9 בקרית חיים, וזאת על פי החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה מיום 24.7.07.

ב.המבקש פעל במשך כשמונה חודשים במסגרת תיק ההוצל"פ עד לביצוע הפינוי.

לאחר הפינוי פנה המבקש לראש ההוצל"פ ועתר לפסיקת שכרו.

ראש ההוצל"פ דחה את הבקשה לפסיקת שכ"ט תמורת הטיפול בהליכי הפינוי, וקבע בהחלטתו מיום 2.10.08, כי יש להסתפק בשכ"ט א' ו-ב' שנפסקו בתיק, בלא שכ"ט נוסף.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

אני מחליטה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור.

ג.לטענת המערער, אין זה סביר כי שכ"ט בגין הפינוי יועמד על סכום של 739.2 ₪ בתוספת מע"מ, כעולה מקביעת ראש ההוצל"פ (כתוארו אז). המערער עותר לקבוע את שכרו על פי הוראת סעיף 10(א) לחוק ההוצאה לפועל 1967 וכן בהתאם לסעיפים 9א(1)(ב) ו-9(ג) לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), תש"ס-2000, ולהעמידו על סך 6,435 ₪ בתוספת מע"מ.

ד.המערער טען בדיון בפני כי המשיבה מסכימה למבוקש בערעור וכן הציג בפני אישור מסירה כדין למשיבה, אשר לא התייצבה לדיון שנקבע ליום 14.1.10.

ה.בנסיבות הענין, אף בלא להתייחס לטענות המערער, לפיהן שלא כדין לא נפסק שכר טרחתו למרות שטיפל בהליכי הפינוי, נראה כי בהסכמת המשיבה, יש לקבל את הערעור.

אשר על כן, הערעור מתקבל.

החלטת ראש ההוצל"פ מיום 8.10.08 – בטלה.

נפסק למערער שכר טרחה כמבוקש, בסכום של 6,435 ₪ בתוספת מע"מ, תמורת ביצוע פסק הדין לפינוי, כאמור.

המערער ימציא העתק פסק הדין למשיבה, במסירה אישית.

ניתן היום, י"ז שבט תש"ע, 01 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.