גרין נ' הראל חברה לביטוח

החלטה

בקשה מטעם התובע לשינוי סדר הבאת העדים, כך שהנתבעת היא אשר תפתח בהצגת ראיותיה, תוך שייקבע כי עליה מוטל נטל השכנוע.

עניינה של התביעה הוא סירובה של המשיבה לממן עבור התובע רכישת תרופה מסוג Umira (להלן – התרופה), לטיפול במחלה דלקתית של המעי שבה לקה. על-פי הנטען בכתב התביעה, התובע היה מבוטח בפוליסת בריאות של הנתבעת, ובה כיסוי לתרופות שאינן כלולות בסל הבריאות. בהתאם להמלצת רופאו, ובעקבות כשלון הטיפול הרפואי המקובל, פנה התובע לנתבעת בבקשה למימון רכישת התרופה. הנתבעת סרבה לבקשה. לגרסת התובע, בשל עלותה של התרופה, לא יכול היה לרוכשה מכיסו. בשל כך, כנטען, התדרדר מצבו הרפואי, נכרת המעי הגס והתובע נותר עם נכות צמיתה. בכתב התביעה טען התובע, כי בכך הפרה הנתבעת את תנאי פוליסת הביטוח, ולכן עליה לשאת במלוא נזקיו. כן טען התובע לרשלנות מצד הנתבעת ולהפרת חובה חקוקה. בהגנתה טענה הנתבעת, כי תביעת התובע לשיפוי רכישת התרופה נדחתה, משום שהתרופה היא בבחינת טיפול נסיוני שלא אושר על-ידי רשויות הבריאות בישראל. לפנים משורת הדין הציעה הנתבעת, כטענתה, לשפות את התובע בגין רכישת התרופה בסייגים מסויימים, אך התובע דחה הצעותיה. הנתבעת הכחישה קיומו של קשר סיבתי בין דחיית בקשת התובע למימון התרופה לבין הניתוח שנאלץ לעבור בסופו של דבר, כמו גם את ראשי וסכומי הנזק הנטענים.

אחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע והנתבעים, לפי סדר הדברים המקובל, עתר התובע לשינוי בסדר הבאת העדים, כך שהנתבעת היא שתפתח בהבאת עדיה. לגישתו, משאין חולק כי בנסיבות העניין התקיים מקרה ביטוח, על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח את טענתה, כי היא פטורה מחבות בשל התקיימות חריג לפוליסה. לעניין זה הפנה התובע לפסיקת בית המשפט העליון בעניין נטלי ההוכחה בתביעה לתגמולי ביטוח. כן טען התובע, כי מדובר במצב של "הודאה והדחה", שבו ממילא מתהפכים נטלי ההוכחה.

הנתבעת התנגדה לבקשה והבהירה, כי אין מדובר בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח – אשר בגדרה יכול שהיה עובר נטל השכנוע לכתפיה של הנתבעת – אלא בתביעה לנזקי גוף, שהדין המהותי החל עליה הוא פקודת הנזיקין. לטענת הנתבעת, היות שהיא מכחישה את כל יסודות התביעה: הפרת החובה הנטענת; קיומו של קשר סיבתי בין אי מימון התרופה לבין הצורך של התובע לעבור ניתוח לכריתת המעי; וכן נזקיו ושיעור נכותו של התובע, לא מדובר במצב של "הודאה והדחה" המעביר את נטל ההוכחה לנתבע. הנתבעת אף הוסיפה, כי הבקשה לשינוי סדר הבאת העדים היא בבחינת ערעור על החלטת בית המשפט שניתנה זה מכבר, המורה לצדדים להגיש את העדויות הראשיות בתצהירים, כאשר תצהירי התובע יוגשו ראשונים, כפי שאכן נעשה בפועל.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובתגובת התובע לתשובה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

ככלל, בהליך אזרחי התובע הוא שמתחיל בהבאת ראיותיו, וזאת מכוח העיקרון לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה" (תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות)). תקנה 159 לתקנות קובעת חריג לכלל זה, ולפיו יפתח הנתבע בהבאת הראיות מקום בו: "הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על-פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש – יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158" ("הודאה והדחה"). העיקרון העומד בבסיס תקנה זו הוא, שאם הודה הנתבע בעובדות המפורטות בכתב התביעה, אך הביא בכתב ההגנה עובדות אחרות שעליו להוכיחן, יפתח הנתבע בהבאת הראיות, שכן לנתבע אין מה להוכיח.

לא זה המצב כאן, שכן אף אם הנתבעת אינה כופרת בהתקיימות מקרה ביטוח (אך טוענת להתקיימות חריג הפוטר אותה מאחריות למימון רכישת התרופה), היא כופרת בקיומו של קשר סיבתי בין אי מימון רכישת התרופה לבין מצבו של התובע. כן כופרת הנתבעת בראשי וסכומי הנזק הנטענים. במצב זה, מדובר בהעברת נטל השכנוע, אם בכלל, אל הנתבעת, ביחס לטענתה בדבר פטור מכיסוי ביטוחי, אך לא ביחס למכלול הטענות שבפיה. עניין זה אינו משפיע על סדר הבאת הראיות (ראו: רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם במאגרים, 5.5.13)).

עוד בהקשר זה יש להבהיר, כי השאלה על מי מוטל נטל השכנוע רלוונטית רק במצב שבו בעלי הדין לא הציגו ראיות, או מקום בו לאחר הערכת מכלול הראיות שהונחו בפני בית המשפט, נמצא כי כפות המאזניים נותרו מעויינות. לכן, השאלה אם נטל השכנוע עבר מבעל דין אחד למשנהו תוכרע רק בסופו של ההליך, לאחר שהתמונה הראייתית תהא פרושה כולה בפני בית המשפט, וממילא אין בה כדי להשפיע על סדר הבאת הראיות (ראו: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם במאגרים, 5.10.06, פסקה 12). לפיכך, בשלב הדיוני הנוכחי בו מצוי תיק זה, אין מקום לקביעה בדבר הטלת נטל השכנוע על כתפי הנתבעת.

גם הטענה כי בתביעה שעניינה פוליסת ביטוח, מוטל על המבטח-הנתבע הנטל להראות כי מתקיים אחד מהחריגים לחבות המשחרר את חברת הביטוח מאחריות, אינה מובילה במקרה דנן להיפוך בסדר הבאת הראיות. פסקי הדין שאליהם הפנה ב"כ התובע בהקשר זה עוסקים בתביעות לקבלת תגמולי ביטוח. התובע דכאן לא עתר לקבלת תגמולי ביטוח כפי ערכם הנקוב בפוליסת הביטוח, אלא ביקש "לחייב את הנתבעת בתשלום מלוא נזקיו של התובע עקב אי לקיחת התרופה" (סעיף 44 לכתב התביעה). אין מדובר אפוא בתביעה לתגמולי ביטוח, אלא בתביעה נזיקית, שאחד מיסודותיה הוא בטענה כי הנתבעת הפרה את פוליסת הביטוח. ביחס לתביעה כזו נוהג הסדר הרגיל להבאת הראיות, ולפיו התובע הוא שמתחיל בהבאת ראיותיו.

אשר על כן, דין הבקשה לשינוי סדר הבאת העדים – להידחות.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת בגין בקשה זו בסך 2,500 ₪.

קדם משפט מסכם יתקיים ביום 26.1.14 בשעה 10:00.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ד, 16 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: