גרידי נ' בק

החלטה

בפני בקשת הנתבע למתן רשות להגשת תביעה שכנגד.

במסגרת תיק זה מתבררת תביעה אשר הגיש המשיב לתשלום סך של 70,650 ₪ בטענה לחוב הנובע משירותי עריכת דין שהוענקו למבקש. לפי הנטען בכתב התביעה, טוען המשיב שבין הצדדים נכרת הסכם שכרה טרחה, ברם לבקשת המבקש הוענקו לו שירותים החורגים מאלו שסוכמו בהסכם שכר הטרחה ושעליהם על המבקש לשלם שכר טרחה ראוי בגובה סכום התביעה.

המבקש הגיש כתב הגנה ובמסגרתו הוא כופר בטענות המשיב. בתמצית, לטענת המבקש בכתב ההגנה, מראש הוא הסכים לתשלום שכר טרחה בסכום גדול של 120,000 ₪ שכן סוכם שסכום זה כולל את כל השירותים המשפטיים, וכי המשיב מעולם לא בקש ממנו שכר טרחה נוסף והוא מעולם לא הסכים לשלם שכר טרחה נוסף. עוד טוען המבקש בכתב ההגנה כי התביעה הוגשה מתוך נקמנות ולאחר שהפסיק את ההתקשרות עם המשיב.

כתב ההגנה הוגש ביום 8.5.13. קדם משפט התקיים ביום 11.9.13 ובמהלכו הודיע המבקש, לראשונה, על כוונתו לבקש להגיש תביעה שכנגד. ביום 12.9.13 הוגשה הבקשה (בקשה 3 בתיק הממוחשב).

לטענת המבקש, מתוך בורות משפטית ומאחר שאיננו מיוצג, סבר שיוכל להגיש תביעה שכנגד לאחר ישיבת קדם המשפט ולא ידע שעליו להגישה קודם לכן. אשר לתביעה שהוא מבקש להגיש, טוען המבקש שהיא תתבסס על זכותו לחייב את המשיב בתשלום פיצויים על הנזקים שנגרמים למבקש עקב הגשת התביעה, תביעה שלטענת המבקש הינה תביעת סרק.

המשיב הגיש תגובה לבקשה ובמסגרתה הוא מתנגד לבקשה שכן הוגשה בלא תצהיר, בלא התייחסו של ממש לעילת התביעה ובשיהוי הפוגע במשיב שכן בירור התביעה שהגיש יעוכב.

בתשובתו לתגובה טוען המבקש שטענות המשיב טכניות וחסרות בסיס. את תשובתו תמך המבקש בתצהיר.

בהתאם לתקנה 53 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), על נתבע המבקש להגיש תביעה שכנגד לעשות כן בד בבד עם הגשת כתב ההגנה. נתבע שלא עשה כן ומבקש ארכה להגשת תביעה שכנגד, צריך לבקש ארכה לעשות כן.

בהתאם לתקנה 528 בתקנות, מוסמך בית המשפט להאריך מועדים. כאשר המועד שמבקשים להאריך נקבע בחיקוק יש להראות "טעמים מיוחדים" לארכה וכאשר המועד נקבע על ידי בית המשפט מוסמך בית המשפט להאריכו גם בלא "טעמים מיוחדים".

אומנם, המועד הקבוע בתקנות להגשת כתב ההגנה (תקנה 19) קובע כי בסמכות בית המשפט להאריך את המועד לכך, כך שהמועד להגשת כתב הגנה איננו כזה הקבוע בחיקוק, אולם לפי התקנות יהא אשר יהא המועד שנקבע להגשת כתב ההגנה, נתבע המבקש להגיש תביעה שכנגד חייב להגישם בד בבד.

יש בכך היגיון ברור, שכן מרגע שהוגש כתב ההגנה ניתן להתחיל בבירור הטענות ויש לצפות מנתבע שמבקש להגיש תביעה שכנגד לעשות כן על אתר. נראה איפוא שיש לראות במועד להגשת תביעה שכנגד כזה שנקבע בחיקוק ומכאן שיש להראות "טעם מיוחד" להאריכו (לדעה שונה ראו: ת.א. (ת"א) 2839/00 קריית שדה התעופה נ' פרו ש.י.א הנדסה, בניה ותשתית, [פורסם בנבו] 5.3.2003).

על כל פנים, אפילו לא נדרש "טעם מיוחד" למתן הארכה להגשת תביעה שכנגד, ודאי שהמועד לא יוארך כדבר שבשגרה אלא שיש להראות הסבר מניח את הדעת לאיחור.

מעיון בנימוקי הבקשה, ברור שההסבר לאיחור בהגשתה מתבסס על טענה עובדתית, שלכן שומה היה על המבקש לתמוך הבקשה בתצהיר ואם לא עשה כן, לא להגיש תצהיר בלא קבלת רשות מבית המשפט (תקנה 241 (ג) בתקנות). המבקש לא תמך הבקשה בתצהיר ודי בכך כדי לדחותה.

וגם בלא תצהיר, המבקש טוען שלא ידע שיש להגיש תביעה שכנגד עם כתב ההגנה, אך איננו מפרט כיצד, אם בכלל, בקש לבחון זאת. ברור שהמבקש יכול היה לבדוק, ובנקל, את המועד להגשת תביעה שכנגד ועליו היה להסביר מדוע לא עשה כן.

גם עילת התביעה נשוא אותה תביעה שכנגד שמבקש המבקש להגיש לא ברורה. המבקש איננו מסביר כלל אילו נזקים נגרמו לו בגין הגשת התביעה ולמעשה, נראה שהטרוניות שהוא מעלה הינן כאלו שמעלה כל נתבע כשהוא מבקש לדחות את התביעה ולפסוק את הוצאותיו. מנתבע המאחר בהגשת תביעה שכנגד ומבקש ארכה, ודאי כה גדולה, ניתן לצפות לפירוט רב יותר באשר לרכיבי עילת התביעה וגם מחדל זה מצדיק את דחיית הבקשה.

כאמור, מאז הגשת כתב ההגנה חלפו כששה חודשים ובינתיים התקיים קדם משפט ונקבעו מועדים להגשת תצהירים. אומנם, נקבע קדם משפט נוסף אך ברור שהיענות לבקשה תביא לעיכוב בבירור הטענות. עיכוב עד להשלמת הגשת כתבי הטענות. בנסיבות אלו, אינני מוצא בכך הצדקה. באפשרות המבקש להגיש תביעה נפרדת לפי שיקול דעתו. אם יעשה כן ניתן יהיה לשקול בקשה לאיחוד הדיונים באם תוגש. אך אין הצדקה למתן ארכה להגשת תביעה שכנגד.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסך של 1,200 ₪.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ד, 06 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.